דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / הרצון שמוביל אותנו דרך הערפל

הרצון שמוביל אותנו דרך הערפל

קודם כל, אנחנו צריכים להבין את המצב המיוחד שאליו נקלענו. אנחנו יודעים מתוך חכמת הקבלה, שיש פעולות שבאות מלמעלה, ויש פעולות שמחויבות לבוא מלמטה, מצד הנבראים, אחרת הם לא יהיו נבראים.

אי אפשר ללדת ילד ולהתייחס אליו כאילו הוא עדיין נמצא ברחם אימו. הוא יצא החוצה כדי להיות יותר ויותר עצמאי, להראות את עצמו, את הפעולות שלו, הרצונות שלו, התכונות שלו, לגלות את עצמו כאדם.

כך זה קורה גם בהתפתחות הרוחנית. בהתפשטות העולמות הרוחניים, הפעולות הן מלמעלה, וכולן, כולל שבירת הכלים, מכוונות כדי שהנברא למטה, מתוך החושך, מתוך כל שלבי ההכנה ההפוכים מהשלמות, יבדוק וישווה את המצבים שלו עם המצבים המושלמים ויבצע את הבחירה החופשית. אנחנו עוד צריכים לברר מהי הבחירה החופשית הזאת, מהו המצב הזה, באילו מקרים הנברא מברר ומעדיף את השלמות על פני האגואיזם שלו. אלה דברים מאוד לא פשוטים, שקשורים להרבה תופעות רבגוניות, בהרבה אופנים, חתכים והבחנות.

אבל בכללות, קיימות שתי גישות. הגישה הראשונה היא מלמעלה: להכין לאדם את כל הדרוש לו: את העולמות והפרצופים הרוחניים, וכן את העולם הזה עם כל מה שיש כאן. הגישה השנייה היא מלמטה: לדחוף את האדם להתפתח, עד שלאחר אלפי שנות התפתחות אבולוציונית והתפתחות כיצור חברתי, האדם מגיע לנקודת המפנה, שבחכמת הקבלה היא מסומלת כשנת 1995. התאריך הזה הוא כמו נקודת הציון של המפגש בין השלבים, הוא הסימן לכך שהאדם כבר חייב להתחיל להבין היכן הוא נמצא ומה נדרש ממנו. כי הרי המציאות שלו אינה מקרית, והוא אינו בעל הבית כאן. קיימת מערכת שהוא חייב להביא את עצמו לתיאום איתה, ולשֵם כך, עליו ללמוד ולהכיר אותה.

ההכנה מלמעלה נמשכה לאורך אלפי שנות התפתחות, שכללו את הגלות של העם היהודי וחזרתו לארץ ישראל. כל האירועים האלה, ובכלל כל הדברים שקרו עד לזמן האחרון, היו הכנה, שעליה אנחנו בכלל לא דנים. התפקיד שלנו מעתה והלאה הוא להשתתף באופן הכרתי בכל מה שקורה: להעלות מ"ן, כלומר בקשה לתיקון, או במילים אחרות, להעלות את ספירת הדעת לעליון, וכן הלאה.

ולכן, מלמעלה הוצבו תנאים מסוימים, ואנחנו מצידנו צריכים רק להפעיל את הרצון הנכון להתפתחות. לדרוש את הכוחות, את הבירור, את הלימוד, את הכול. הרי אין לנו מה להעלות למעלה חוץ מהדרישה שלנו. אבל היא צריכה להיות מכוונת להשפעה. והסימן לכך הוא שהיא מכוונת לחיבור עם הזולת. במקרה כזה, אנחנו לא נטעה, ונוכל להיות בטוחים שאנחנו באמת מכוונים את עצמנו להשפעה.

מתוך שיעור על מאמר שבעל הסולם פרסם בעיתון "האומה",30.08.2011
ידיעות קודמות בנושא:
מבט על המציאות דרך עולמות מקבילים
בתחילתם של דברים נחמדים
מי אנחנו: בני חורין או ברגים של הבריאה?

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/IzVus

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest