קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: האם בהפצה אנחנו צריכים לעורר באנשים בושה, כשאנחנו מראים להם עד כמה הם רחוקים מהערבות?
תשובתי: לא. אנחנו רק מסבירים לאדם איך אפשר להינצל מהצרות, ובשום פנים ואופן לא אומרים לו שהוא רע. אין באדם שום דבר רע. אנחנו מגלים בתוכנו את הרע רק אם אנחנו מתחברים עם הזולת ורוצים לדאוג לו.
יש לי כל מיני תכונות גשמיות: טובות ורעות, עדינות וגסות… אבל הרע לא יתגלה בי עד שלא אגיע לקבוצה, עד שלא אתחיל להתחבר בפועל, עד שלא אשמע על הערבות, עד שלא אראה עד כמה אינני רוצה בזה. חוסר הרצון הזה – זהו היצר הרע.
וכל מה שמתחת לזה נמצא ברמה הבהמית ואינו שייך לתיקון. כי התיקון ממומש רק בהדדיות בין בני האדם, כדי להגיע לדבקות, לחיבור, לערבות. רק לפי הקריטריון הזה בודקים האם אתה טוב או רע.
ולכן, כשאנחנו מביאים את מסר הערבות לבני האדם, אנחנו לא אומרים להם שהם רעים. במה האדם רע? הרי הוא נולד כזה. הבורא העמיד אותו בתנאים כאלה.
הוא צריך לגלות בעצמו את הרע, ולהפוך להיות דיין לעצמו. ואף אחד לא יודע איך הוא עובד בפנים, כשהוא משתדל להצטרף אל החברים כדי ליצור יחד איתם את הכלי המשותף לגילוי תכונת ההשפעה.
רק ביחס לזה נמדד הרע, כשהאדם לא רוצה להתכלל בתוך הכלי הכללי. כאן מסתתר היצר הרע שלו. ואם הכלי מתקן את עצמו, הוא מתמלא בתכונת ההשפעה, כלומר בבורא.
ככל שהאדם יגלה בתוכו את חוסר הרצון, את היצר הרע – במידה הזאת כבר יופיע אצלו הצורך לעשות משהו. הרי רע לו, וזאת ההצלה. אין דבר טוב יותר וחשוב יותר. כך, מהיצר הרע, האדם מגיע לתפילה, מה שנקרא "העלאת מ"ן", ואז הוא מקבל את המענה ונכלל בכולם.
לכן, באף אחד אין שום דבר רע. כולם מקבלים את התכונות שלהם מלמעלה. ועד שהאדם לא נכנס לקבוצה ולא מתחיל לפתח את עצמו בדרגת המדבר, הוא עדיין לא קיים, ולכן אין על מי לדבר. ברמה הבהמית האדם לא קיים.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "השלום", 13.01.2012
ידיעות קודמות בנושא:
אני הנוכחי ואני הרצוי
הדרך אל הטוב – צעד אחר צעד
צילו של היצר הרע על רקע האור
