דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / הריקנות בפנים היא העובר של הכלי הרוחני

הריקנות בפנים היא העובר של הכלי הרוחני

בעל הסולם, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", ק': "ומשמיענו הזוהר, שאל יעלה על הדעת, שהשי"ת רוצה להשאר ח"ו, בבחינת השגחה של הסתר פנים מבריותיו, אלא בדומה לאדם, שמסתיר את עצמו, בכוונה, כדי שחברו יחפש אחריו וימצאהו, כן השי"ת, בשעה, שנוהג עם בריותיו בהסתר פנים, זה רק משום, שרוצה, שהבריות יבקשו את גילוי פניו, וימצאו אותו".

אנחנו מדברים רק כלפי המקבלים, כלומר הנבראים, שיש להם הרגשה ביחס לבורא. יש לפנינו נברא: גוף, ראש, ידיים ורגליים, הכול נמצא במקום. אבל האם הוא נקרא "נברא" בצורה אוטומטית? – לא.

הנברא הוא הרצון לקבל שמרגיש את הבורא או מרגיש חיסרון בו. מתוך החיסרון הזה אני מתחיל להיקרא "נברא" ביחס למי שנקרא עבורי "בורא". אם אין לי את הרגשת החיסרון הזאת בבורא, אז אני לא נקרא נברא, לא משייך את עצמי למשהו או למישהו, ונשאר בדרגת ההתפתחות של "בהמה".

הנברא, האדם, מתחיל מהחיפוש אחר המקור שלו, אחר הבורא. רק אז נולד בו הכלי הרוחני, החיסרון והצורך לגלות את הבורא. ועד אז הוא עובר שלבי הכנה, כשהוא עדיין לא השיג את הבחינה הרביעית של הרצון שלו.

באופן כללי, מדובר רק על עוצמת הרצון לקבל, על ה"עביות" שלו ועל התכונה החדשה שמכוונת את האדם לגילוי המקור. כשנולד באדם הרצון החדש הזה, הוא מתחיל להרגיש שהוא בהסתרה. בצורה כזאת, גם ההסתרה היא שלב של הגילוי: אני מגלה בתוכי משהו שנסתר ממני. וזה לא מעט. אם כבר מתעורר בנו איזה "תיאבון", איזה חיסרון, אם בפנים מתגלה לי ריקנות, חיסרון למשהו, זה כבר עובּר, התחלה של הכלי העתידי. המשך הבנייה שלו כבר דורשת מאמצים מצידי, אבל את ההתחלה שלו, את קצה החוט, שמים לי בידיים.

ולכן צריך לכבד ולאהוב את ההסתרה, לא לדחות אותה ולא לזלזל בה, אלא לדעת איך לעבוד איתה. זו האומנות שלנו, כי ההסתרה מובילה אותנו לגילוי. יתר על כן, גם הגילוי יבוא לאדם בצורה נסתרת: אם עכשיו הבורא יוצר עבורו את הווילון, ואחר כך האדם בונה אותו בעצמו ויגלה בו את הבורא.

הבורא מראה לו שהוא נסתר ממנו: הוא מציב "מחיצה", תולה "וילון" ביניהם, כך שהאדם ירגיש את נוכחותו בהסתרה. מכאן האדם צריך לעשות חשבון: "זה קורה בגלל שאני נמצא ברצון לקבל האגואיסטי. אם עכשיו אני אצור את אותו הווילון לא על ההכרה שלי אלא רק על האגו שלי, אז אני אוכל להתעלות חלקית מעל ל"ווילון" הזה, מעל למסך, ושם אני אגלה את הבורא. ובחלק התחתון שנמצא מתחת למסך, יישאר רק האגו שלי, הרצון לקבל על מנת לקבל. כשאני בונה כזה מסך, כזה וילון מעל לאגו שלי – באותה המידה אני מסיר את הווילון מהבורא.

לכן אנחנו עובדים עם ההסתרה, ולא מבטלים אותה מייד. כל המסכים הם הסתרות: אני בודק מה אני צריך לכסות ומה לגלות, באיזו מידה ובאיזו צורה. בכך מסתכמת כל העבודה שלי.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 22.02.2012

ידיעות קודמות בנושא:
"מחר" זה אומר "אף פעם"
סאת היגיעה שלי
מקבלים את כל התנאים שלו…

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/LNxmY

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest