קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מתוך המאמר "בעניין החיות דקדושה", "שמעתי" ל"ה: "זהו תיקון, שכל פעם שהוא ממשיך, ממשיך משהו, ויש לו ירידה, הוא מוכרח עוד הפעם להתחיל מחדש, היינו בירורים חדשים. ומהעבר מה שהיה לו, נפלו לס"א, והיא מחזיקה זה ברשותה בתור פקדון, כלומר, ואח"כ האדם מקבל ממנה, את כל מה שהיא קבלה ממנו כל הזמן."
מכאן רואים, שכל המתרחש הוא לטובתנו. בזכות הרצונות שהבורא שבר והשליך לים של "הסיטרא אחרא", לצד השני, לתוך הרצון האגואיסטי להנות, יש לנו אפשרות להתקדם לקדושה, לרצונות של השפעה. הרצונות של הקבלה האלו מאלצים אותנו למשוך יותר ויותר מאור.
ברגע שאנחנו מושכים מעט מאור, הרצונות של "הסיטרא אחרא" מייד בולעים אותו. וכך שוב ושוב עד שתתמלא הסאה, ואז האגו "מקיא" את כל מה שבלע ואנחנו מקבלים בחזרה את כל האור שהצלחנו למשוך לזמן מסוים אך לא הצלחנו לשמור עליו.
בצורה כזאת "הסיטרא אחרא" עוזרת לאדם לצבור את היגיעה שלו, לאסוף יחד את כל האורות הזעירים ולאחר מכן להחזיר לו בחזרה כסאה אחת מלאה שבזכותה הוא משיג את המדרגה הרוחנית.
לכן, את החיות הקדושות אנחנו יוצרים דווקא מהירידות, הייאוש, מתוך מצבים כאלה שאנחנו בדרך כלל לא רוצים ולא אוהבים. אך דווקא במקרה כזה אנחנו צריכים להבין עד כמה צריכים להודות על כל המנגנונים הקיימים במערכת ההשגחה העליונה ובמיוחד על המערכת של כוחות הטומאה שבשליטתה אנחנו נמצאים לאורך כל תקופת עבודת ההכנה, עד שניכנס לשליטת הקדושה, הרצון להשפיע.
כל עוד כוח הטומאה שולט עלינו, הוא מקיים את תפקידו במסירות מיוחדת, במסירות אפילו גדולה יותר מאשר מערכת הקדושה. הרי "הסיטרא אחרא" מוכרחת לעבוד בהופכיות מהבורא, בצורה ההפוכה ממנו. זהו "מלאך" מיוחד, מערכת ייחודית, שלפי דרישת הבורא, מתוך מילוי רצונו מבצעת פעולות ההפוכות מהקדושה לפי ציווי מלמעלה.
סיפור דומה מתואר באחד ממכתבי בעל הסולם, על כך שהמלך העמיד רשעים שונים כדי לשלוט על נתינו שהוא החליט להעלותו עד גובה השׂר הראשון שבשרים. לשם כך המלך שולח אליו את משרתיו המחופשים לעבריינים ורוצחים ובזכות המאבק איתם העבד הנאמן גדל עוד ועוד.
וכל ה"רשעים" שהיו מוכרחים להיאבק עימו מבצעים את עבודתם עם כל האכזריות והערמומיות האומנותית אך רק מתוך ציווי המלך ולא מתוך רצונם עצמם. בדיוק באופן כזה פועל כוח הטומאה – המערכות בתוך האדם שנראות לנו כאיומות.
כל הפשעים שמתרחשים בעולם, הרציחות והנפילות, כביכול סותרים לרצון הבורא ואנחנו צריכים לשנוא אותם. אך צריכים להבין שלא קיים רע – אין שום "פושעים" בהיכל המלך וכל זה הן מערכות שלו שפועלות משני הכיוונים: מצד הטוב ומצד הרע. לשנוא צריך את העצלות של עצמך בלבד, שבאשמתה אנחנו לא יכולים לממש את חופש הבחירה בסביבה שלנו, בקבוצה, במקום היחיד שבו ניתן לנו החופש.
אסור להתלונן כעל רע על אף אירוע בחיינו, מלבד מקרה אחד – חוסר היכולת שלי להזדרז בזמן, להשתמש בסביבה ובעזרתה להתקדם ולהחיש (לקדש) את הזמן.
מתוך ההכנה לשיעור, 29.03.2013
ידיעות קודמות בנושא:
אף מאמץ לא נעלם מבלי להשאיר עקבות
העיקר זה לזרז את הזמן
כמה אור הצטבר בחשבון הסודי שלי?
