דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / הקשר של האדם עם הספירות

הקשר של האדם עם הספירות

הגוף הרוחני, זה החלק התחתון של "בינה", "ז"א" ו"מלכות", כלומר, אח"פ, רצונות לקבל. אנחנו כל הזמן נמצאים בו, משתנה רק עומקו של הרצון (עביות), ה"רשימות". ובהתאם לשינוי העביות משתנים גם הרגשות, ולכן נראה שכל פעם אנחנו מוצאים את עצמנו במקום אחר, בעולם אחר, במציאות אחרת. הכול משתנה: אני והסביבה שלי. אני ילד, והנה אני כבר מבוגר, ובהתאם לכך משתנה הסביבה: העבודה, החברים, האישה, הילדים, העולם הגדול סביבי, היקום כולו.

כל התמונה הזאת מופיעה בתוך ה"רשימות" שמתעוררות בתוך הרצון שלי להנות, והמשימה שלי היא לפענח אותה בצורה נכונה. אבל איך אני יכול להרגיש, לתפוס, לחלק, להעריך את התכונות האלה? איפה אני יכול להשיג מוח ולב כאלה?

לשם כך אני מנסה להיפרד ולהתרחק מהרגש והשכל שלי, כדי להתייחס אליהם רק ככלי עזר, ולא המהות של עצמי. אני מרגיש את עצמי כנקודה שצופה ברגש והשכל האלה מבפנים, מאחורי המחשבות והלב. דרכם היא מסתכלת על העולם.

אם האדם מנסה לצייר את התמונה הזאת של העולם שלו, הוא מקבל יכולת להשפיע עליה, לשנות אותה. את ה"רשימו" עצמו שבו אני נמצא, אי אפשר לשנות. אפשר רק לזרז את ההתפתחות ולממש אותו, כדי שה"רשימו" הבא יופיע מהר יותר.

אבל העניין הוא לא רק המהירות. אני חייב לממש את ה"רשימו" בצורה כזאת, שהוא יתקרב לעולם שמתגלה בתוכי בצורה חיצונית. כל מה שמתגלה כעת במוח ובלב שלי, כלומר, ב"כלים" הפנימיים שלי, וכל מה שמתגלה מחוצה לי בצורה חיצונית: הדומם, הצומח, החי וה"מדבר" של העולם הזה, כל זה מנוהל ומתקדם רק על ידי האור שמשפיע על ה"רשימות", כלומר, בא מהבורא, ממקור אחד.

ואף על פי שאני מרגיש שהצורה הפנימית והחיצונית נמצאות בניגוד, בעימות, מבטלות זו את זו, אני חייב לארגן אותן בצורה כזאת ששני התנאים נשמרים. מצד אחד, "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", והעולם שנמצא לפניי זה העולם האמיתי. אבל מצד השני, אני יודע ש"אין עוד מלבדו," ורק הוא מנהל את העולם.

אני מרגיש את הפער בין שתי הצורות האלה כמו קרב אמיתי, עימות פנימי חזק ביותר. בעל הסולם מתאר את המאבק הזה באחד ממכתביו, במשל על העבד הנאמן למלך, שנלחם עם גנבים ושודדים דמיוניים שלכאורה תוקפים את המלך.

אנחנו חייבים להבין שכל הבעיות מתגלות כנגד העיקרון "אין עוד מלבדו", כדי שאני אברר את התכונות, הרצונות, והמחשבות שלי ששוללים את ייחודו של הכוח העליון, וגורמים לחשוב כאילו יש סיבות אחרות לחוסר השלמות של תמונת העולם שלי. הצורה הזאת מגיעה מתוך ה"רשימות", כדי שאני אייחס את הכול לבורא, לאור.

אבל אנחנו לא יכולים לעשות את זה. ככל שאנחנו מתקדמים, כך התמונות נהיות סותרות יותר, ושוברות את ליבו ואת מוחו של האדם. המוח האנושי אינו מסוגל ליישב את הניגודים הללו. בהתחלה הסתירה הזאת לא נראית כל כך נוראית, אבל אחר כך היא מגיעה לממדים כאלה שהאדם פשוט לא מסוגל להסכים עם זה. הוא לא יכול לאחד את הנהגתו של הבורא, שהוא טוב ומטיב, עם העוול וחוסר הצדק הגמור שהוא רואה לפניו.

רק שותף שלישי יכול לפשר בין שני הצדדים הסותרים האלו, כפי שכתוב: "עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו". מתברר, שהאדם זקוק לאור המחזיר למוטב. הוא באמת זקוק לכך שהבורא ישלוט עליו, וישנה את המוח והלב שלו.

ואז הוא "מתקשר עם הספירות", מגלה בתוך עצמו, בתוך הרצונות לקבל שלו: חלקו התחתון של "בינה", "ז"א" ו"מלכות" – את האור המגיע מ"גו"ע". כך הוא מזדהה עם הכוח העליון ומרגיש באיזה מצב, באיזה עולם, באיזה אור של "נפש", "רוח", "נשמה" הוא נמצא.

מתוך השיעור על המאמר מספר "שמעתי", 19.04.2013

ידיעות קודמות בנושא:
האדם בתוך אש צולבת
הגוף הרוחני בצורה של ספירות
כל העולם בתוך רשימו

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/JTBYT

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest