קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: החברים שלנו מלמדים קבלה, משתתפים בקבוצות מיקוד, עוסקים בחינוך אינטגרלי. האם אחד לא סותר את השני?
תשובתי: הם מלמדים את אותו הדבר, אבל בשפות שונות. מפני שאם אני מדבר על עולם רוחני, מזכיר את המושגים "צמצום", "מסך", "זיווג דהכאה" – פעולות רוחניות שונות, אז אני מדבר על כך שאני מייצג "פרצוף", "רצון", עושה "צמצום" על הרצון הזה, בונה "מסך" על האגו שלי ומתחיל ממנו ומעליו לעבוד עם הזולת. זה נקרא "תכונת ההשפעה". תחילה, כשאני מתעלה רק מעל האגו שלי, זה נקרא "אור חסדים". וכשאני מתחיל לעבוד עם האגו בעל מנת להשפיע, אז זה נקרא "אור חכמה".
וכאן אין שום הבדל. רק עכשיו אני מתחיל להבין עד כמה האנשים צריכים עוד להסתגל לקשר בין שפת הקבלה ושפת החינוך האינטגרלי שאנחנו מכניסים עכשיו.
הרי זה אותו הדבר, פשוט בשפה מעט שונה, מפני שהשיטה האינטגרלית מדברת על הדרגה האנושית שלנו, שיש לנו מילים שונות. וכשאנחנו מדברים על מדרגות רוחניות, אנחנו מדברים על אותן התכונות, אותם הכוחות, אותן הפעולות, רק שהפעם ביחידות מדידה, מפני שבעולם הרוחני אנחנו יכולים למדוד אותם.
בעולמנו איני יכול למדוד עד כמה אני נדחה ממך, נמשך אליך, עד כמה אנחנו מחוברים יחד, איזה מצב קיים בינינו בהרגשותינו כלפי אתמול, היום, מחר וכן הלאה. איננו מסוגלים למדוד זאת. ובעולם הרוחני הכול ניתן למדידה. ולכן שפת הקבלה היא מדעית, שפה מדויקת.
אולם במצבנו הנוכחי היא פשוט לא עובדת, מפני שבעזרת הכלים המדויקים שקיימים ברוחניות, אנחנו לא יכולים למדוד שום דבר בעולם שלנו. בעולמנו אפשר למדוד את הכול רק בחושים הארציים שלנו ובשפה הארצית.
מתוך השיעור הווירטואלי, 15.07.2012
ידיעות קודמות בנושא:
חכמת הקבלה והשיטה האינטגרלית: עניין של מינוח
לכל אחד יש נטייה משלו
האם יש צורך בקבלה להמונים ?
