הקריאה לבורא

2012-02-24_5470_w.jpg

לפני כל שיעור חשוב ביותר שנעצב נכון את הכוונה "לשם מה אנחנו לומדים?". אני לא סתם מגיע, מתיישב ומקשיב לדברי חכמה על מבנה העולם העליון, לקטעים מספר הזוהר, או מתוך המאמרים והחומרים האחרים, לא זה העניין. אלה הם בסך הכול האמצעים למשוך את האור העליון.

אז מה אני לומד? אני יושב ביחד עם החברים. בינינו נוצר קשר מיוחד, קשר שיעלה אותנו למעלה לאור העליון, למדרגה העליונה שכלפיה אנחנו מכוונים את הרצונות המשותפים שלנו, הרצונות המשותפים בלבד! הרצונות הפרטיים, הם הרצונות האגואיסטים. הרצונות המשותפים הם כבר רצונות להשפעה, לחיבור.

ברגע שאני מעלה את הרצונות הללו, מעלה מ"ן (אם אני באמת יכול לעלות אותם יחד עם הקבוצה), מייד מגיע אלינו מלמעלה האור העליון שמתקן אותנו ומקרב אותנו מעט.

וכל פעם שאנחנו עולים, אנחנו מתקרבים יותר ויותר. וכך עד שאנחנו נתחבר יחד לנקודה אחת. אך זאת כבר אינה נקודה, הרי היא התגלתה על האגו שלנו.

פשוט אנחנו חיברנו אותו ביחד, ולכן אנחנו נראים כנקודה אחת, אך למעשה, מתחתינו נמצא אגו ענק, שעלינו מעליו. ואז אנחנו מגלים בתוכנו את האור העליון כבר לא בצורת "אור מקיף", שעל ידי השפעתו עלינו משנה אותנו, אלא בצורת "אור פנימי".

אז לשם מה אנחנו צריכים ספרים? – כדי שנתאסף ביחד ונקרא מה מתרחש בעולם העליון.

למעשה, איננו יודעים מה מתרחש שם, הרי אנחנו לא מנחשים ולא יודעים בדיוק מהן הפעולות הללו. אבל על ידי כך אנחנו מושכים על עצמנו את האור העליון. לכן, ישנם: המורה, הקבוצה, הספרים, אלה הם התנאים ההכרחיים לעבודתנו.

ביני לבין הקבוצה צריכות להיות הפרעות, שאלות ובעיות שונות. וביני לבין הספר אין שום הפרעות ושאלות, ולא חשוב אם אני מבין מה שכתוב או לא. אני בכל זאת לא מבין שום דבר, מפני שבתוך הספר מתגלה מה שמתרחש בדרגה הבאה, בעולם הרוחני, שעליו אין לי שום מושג. אני רק קורא את המילים, אבל זה מספיק על מנת למשוך על עצמי את האור העליון.

בסופו של דבר, הלימוד בינינו לבין הספר הוא פורמאלי בלבד. בכלל לא חשוב כמה האדם יודע וכמה הוא מבין! חשוב עד כמה החיבור עם הקבוצה ועם הספר מעורר בו רצון, מתח, עלייה. עלייה למה? לתכונת ההשפעה.

אם הוא מבקש את תכונת ההשפעה, משתוקק אליה, לא מנסה לשקר לעצמו, ויחד עם הקבוצה מברר שהיה רוצה דווקא את זה, אז הוא מברר בתוכו ביתר דיוק מה זה בורא – תכונת ההשפעה, מה זאת אומרת להתקרב אליו – להתקרב לתכונה הזאת בתוך עצמו, לגלות אותה בתוך עצמו.

כשהוא מקבל את הרצון הזה, למרות שהוא קטן ושיקרי, הוא בעצמו עוד לא מבין מה מבקש. איך באמת הוא יכול לבקש את מה שהפוך לטבע שלו? ההשתוקקות ההדרגתית הזאת מקדמת אותו. הוא ממלמל כמו ילד שעדיין לא יודע לדבר כראוי, לא מבטא נכון את המילים, ואף אחד לא מבין אותו מלבד אימו. בדיוק כך הבורא מבין אותנו. ואנחנו לא מבינים את עצמנו. אנחנו חושבים שבאמת על ידי החיבור בינינו, שאנחנו דורשים, מבקשים… אבל איפה מה שאנחנו רוצים?

למעשה, גם אם אנחנו לא רוצים שום דבר, הוא מבין את זה נכון, מכיר את המצב שלנו שמתוכו אחרת איננו יכולים לעשות שום דבר. זהו המקרה כאשר האם מבינה את מלמוליו של בנה, או פשוט מבינה אותו ללא מילים. בדיוק זה נחוץ לנו. זאת הקריאה לבורא, התפילה, העלאת המ"ן.

מתוך שיעור מס' 4 בכנס בליטא, 24.03.2012

ידיעות קודמות בנושא:
לשמור על הכיוון לבורא
תקופת ההכנה – אשרת הכניסה לחיים הרוחניים
להיענות להזמנתו של הבורא

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/I7tm6

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest