דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / הקנאה היא המניע העיקרי בהתקדמות

הקנאה היא המניע העיקרי בהתקדמות

שאלה: מהי יגיעה נכונה?

תשובתי: אנחנו נמצאים בדרגה רוחנית שהיא מחוץ לעולם הרוחני. המדרגה הזאת מיוחדת, היא הרבה יותר חשובה מכל הדרגות הרוחניות. קיים בה שילוב נפלא בין הרצון לקבל והרצון להשפיע, שאין כמוהו באף מדרגה אחרת. רק בה אנחנו יכולים לשחק כמו ילדים, להחכים ולהתבגר. כמו ילד בעולמנו שלא היה לו רגש, שכל, הבנת והכרת המערכות הגדולות שמסביבו, נעשה פתאום חכם. כלומר, הוא היה מפעיל אותן, אך בצורה לא מודעת, בכלל בלי לחשוב על קיומן ובלי לדעת מה עליו להשיג. הוא לא ידע ולא ראה כלום, אלא רק שיחק מתוך דחף טבעי להיות גדול.

חסר לנו רק הדחף הטבעי הזה, ובכל היתר אנחנו דומים לגמרי לילדים. יש לנו את כל האמצעים האפשריים כדי לרכוש את ההשתוקקות הזאת. אם אני נמצא בסביבה שכל הזמן מעוררת ומחממת אותי, מדליקה בי קנאה, תאווה, כבוד, רצון להיות כמוהם, אז אני מתחיל להשתוקק למטרה שאינה ידועה לי. אני בעצמי לא יודע מה אני רוצה לקבל, אבל נראה לי שיש להם משהו שאין לי.

תכונות כאלה, רצונות כאלה כבר טבועים בי. עליי רק לארגן אותם נכון, לבנות מערכת יחסים כזאת בינינו, כדי שהחברים יספקו לי את גדלות המטרה ואני אדאג בגלל שאני מפגר אחריהם.

אחר כך הם יראו לי דוגמה איך צריך לעזור אחד לשני, לשכנע שגם זה חשוב וקרוב לרוחניות. כלומר, העיקר זה הקנאה. האגו שלנו נדלק מייד וסובל מאוד בגלל הקנאה. אם אני קושר את עצמי חזק לסביבה אני מבין שאין לי יותר לאן לברוח, ואף על פי שהקנאה היא הרגשה שלילית, היא בכל זאת לא מרחיקה אותי, אלא להיפך, מושכת אותי קדימה ומביאה להצלחה.

ההצלחה היא רכישת הרצון. הרצון הזה לא שלי, אני קיבלתי אותו מהקבוצה על ידי זה שלא ברחתי מהם, אלא הרכנתי את ראשי לפניהם, התקשרתי אליהם. כל השיטות הללו יכולות להיות לגמרי גשמיות, עד כדי כך שאני משלם להם בכסף תמורת הרצון, כמו רבי זושא ששילם לכליזמרים כדי לעורר את עצמו. או שאני יכול לארגן סעודה לחברים ובצורה כזאת להשקיע מאמץ כדי שהם ישפיעו עליי.

אני מקבל מהם רצון לרוחניות, אבל בעצם זהו הישג גשמי, כי אני רוצה להיות יותר חשוב, יותר חכם, יותר, ויותר ויותר… לא משנה כמה אני משתדל, אני לא אוכל לחשוב על רוחניות, מפני שבינתיים אני נמצא בתוך האגו, לפני ה"מחסום". אבל זה כבר מספיק כדי למשוך את המאור המחזיר למוטב.

מסתבר, שבמדרגה שלנו ישנה אפשרות לעבוד ולהשפיע על המדרגה הבאה שנמצאת לפנינו, למשוך משם את האור. זה כמו מגנט שיכול למשוך דרך הקיר דברים שנמצאים בחדר אחר.

לכאורה, כיצד האור יכול להשפיע עליי אם אני בכלל לא רגיל לזה? אנחנו הפוכים לגמרי, כאילו נמצאים בעולמות מנוגדים. אבל הכול בנוי כך שהמעבר בין המדרגה שלי והמדרגה הקרובה בעולם הרוחני שממנה מגיע אליי האור, לא יפריע. האור יכול להשפיע עליי ולשנות אותי בהתאם לטבע שלו ובהתאם לרצונות מהמדרגה העליונה. בצורה כזאת אני יכול להגיע להשתוות הצורה עימו ולהתחיל להיכנס למדרגה העליונה כמו עוּבָּר ואחר כך להתפתח עד למצב של גדלות (עיבור, יניקה, מוחין), עד שאני אכיר אותה לגמרי.

לכן יש להעריך את המצב שבו אנחנו נמצאים עכשיו ולהשתמש נכון בכל המדרגה הזאת שנקראת "העולם הזה" יחד עם כל האנושות, עם האנשים הקרובים והרחוקים, הלימוד והקבוצה. יותר מזה אנחנו לא צריכים, כל האמצעים ישנם, צריכים רק לארגן אותם נכון.

מתוך שיעור על פי אגרת נ"ו של בעל הסולם, 27.11.2013

ידיעות קודמות בנושא:
חבר וחלל ריק
קנאה זה לא פגם
קנאה, תאווה וכבוד

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/m7o4H

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest