דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / הקלקול של אי ההסכמה

הקלקול של אי ההסכמה

בעל הסולם, מאמר "השלום בעולם": "מידת טובו של כל יחיד ויחיד בתוך הציבור שלו, נערכת לא לפי טובת עצמו, אלא לפי מידת שירותו את הציבור בכללו, וכן להיפך, אין אנו מעריכים את מדת הרע שכל יחיד ויחיד – אלא לפי מדת הנזק שמזיק את הציבור בכלל, ולא לפי ערכו עצמו הפרטי. אין בכלל אלא מה שפרט – וטובת הכלל היא טובת כל יחיד ויחיד. המזיק לכלל נוטל חלקו בנזק. והמטיב לכלל נוטל חלקו בהטבה."

האגו שלנו לא נותן לנו להבין ולקבל זאת, הוא מעוות את התמונה. אבל באמת, אם נסתכל על זה בצורה בלתי תלותית, אובייקטיבית, אז אנחנו צריכים להסכים שזה באמת כך. בלוגיקה הפשוטה, הנורמלית, ברור שזה צריך להיות בדיוק כך. הרי הטבע הוא מנגנון אחד אינטגרלי, שבו כל חלק וחלק תלוי בכולם, וכל המערכת בכללותה תלויה בכל חלק מחלקיה. במקרה כזה, ברור שטובת הכלל וטובת הפרט הם היינו הך.

שאלה: אם לגלגל יחיד בתוך המכונה הזאת אין חירות, אז מה הטעם להגיד אם הוא טוב או רע?

תשובה: לגלגל עצמו אין שום חופש בחירה. הוא לא יכול להחליט אם להסתובב או לא להסתובב לטובת הציבור. כולם עושים את מה שנכתב מלמעלה. אבל בתוך המכונה הזאת ישנו מנגנון הדומה למצמד, השאלה היא עד כמה אני מצמיד את עצמי פנימית ל"מנוע", וזז איתו ללא שום שאלות.

שאלה: אז כאילו כן יש חופש בחירה?

תשובה: יש חופש בחירה בלרצות להסתובב, או להסתובב בלי לרצות. יש חופש בחירה בהסכמה. בין כך ובין כך, תעבוד, או תעבוד על ידי ה"מקל", היינו "מכבש ההתפתחות", או תעבוד מתוך רצון, בשמחה.

בכללות, המכונה היא מושלמת ועובדת במאה אחוז, רק אתה מרגיש את פעולת המכונה לפי מידת ההסכמה שלך עם פעולתה. יתרה מכך, כל החברים כאן מרגישים ורואים כמוך, ולכן אנו מרגישים כאן את הקלקול הפרטי והכללי של אי ההסכמה הכללית והפרטית.

ואף על פי כן, התחושה הזאת שלנו לא משפיעה כלל על המכונה הזאת.

שאלה: אז מהי הדרך הזאת שנקראת "אחישנה"?

תשובה: "אחישנה", זה שאני רוצה להסכים עם פעולות המערכת, עם החלקים הזזים. בהרגשה שלי זה ישנה הכול. אתה לא מוסיף ולא גורע שום דבר מהמציאות האמיתית, ההבדל הוא רק עד כמה התמונה מעוותת על ידי "המראה העקומה" של האגו שלי.

כל החיים שלך באותה התמונה שאתה "מצייר" את עצמך כלפי אותה המכונה האמיתית, עד כמה שאתה לא מסכים. לזה אתה קורא "העולם שלי" או "העולם הזה". למעשה, זהו צילום של אי ההסכמה שלי עם הטבע האמיתי, עם האהבה החלוטה. כל החיים שלי זאת הקרנה על מעין "מסך" שמצייר לך את אי ההסכמה. אתה לא רואה את המכונה האמיתית, אתה לא רואה שום דבר, אלא את הפנימיות שלך, ה"קלקולים" של עצמך.

שאלה: האם קיימת הרגשה כזאת שמופרדת מפעולת המכונה עצמה, וזה משהו שהוא שלי, פרטי?

תשובה: כן. אתה מרגיש את הרצונות שלך במידת הניגוד שלהם לפעולת המכונה. כך, העולם שלי, כמו גם העולם הרוחני מורכב מתרי"ג חלקים, כאשר אתה מרגיש עד כמה כל חלק וחלק הפוך מהמכונה.

כלפי הופכיות המכונה, יש לך 125 מדרגות של התאמה למכונה ממש. עכשיו אני נמצא כאילו אחרי 125 מדרגות, בניתוק וחוסר הבנה מוחלטים. ואחר כך, כאשר אתה עולה בסולם המדרגות, בכל מדרגה ומדרגה אתה תגלה כל פעם עוד דיוק נוסף באי ההתאמה שלך למכונה, ובתיקונך את הקלקולים אתה מתקרב ל"אמונה השלמה", לאהבה, לדבקות השלמה.

אז בינתיים אתה רואה ומרגיש רק את עצמך, לעומת אותו המצב שכל פעם רוצים להראות לך. כמובן, שלשם השוואה, לא רוצים ישר להראות לך את עצמך כלפי עולם אין סוף, ששם זאת המכונה האידיאלית של הטבע, של הבורא. זה אי אפשר, מפני שעכשיו אני יכול לתפוס רק את ההבדלים הקטנים, בדומה לילד שאומרים לו שאם ילמד טוב בכיתה הזאת, אז אין יותר מזה, הוא מושלם.

יחד עם זאת, צריך לזכור – אתה רואה את עצמך, ושום דבר חוץ מזה.

מתוך שיעור על מאמר "השלום בעולם", 24.06.2013

ידיעות קודמות בנושא:
נכלל מרצון
אז מה בדיוק אני קובע?
תבחר בחופש

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/ReKs1

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest