הקלות הבלתי רגילה של החיים

הגירושין הפכו היום לתופעה רגילה ונפוצה ביותר. במשך השנים האחרונות חלה עליה חדה במספר המתגרשים וגילם ירד. חלקם הגדול של הזוגות הנשואים נפרדים כבר בשנה – שנתיים הראשונות. ישנה הערכה הטוענת כי יתכן שהנישואין כבר מיצו את עצמם. הרי החיים מלאים פיתויים וקשה מאוד להחזיק מעמד כל החיים עם אדם אחד.

אישה בעלת משפחה מוצלחת וילדים, מרגישה לפתע שהיא כבר לא אוהבת את בעלה! יתכן שהוא אפילו בעל ואבא טוב, אבל זה לא חשוב, היא פשוט לא אוהבת אותו. כלומר, מתגלה תופעה טבעית, שנפוצה בקרב נשים רבות שלפתע מאבדות את הרגשת התלות הפנימית, את הקשר עם הבעל.

דבר כזה מעולם לא היה אופייני לאישה. האישה שחיה לצדו של גבר, תמיד התרגלה ונקשרה אליו, והייתה מרגישה את עצמה שייכת לו – ולפתע כל זה נעלם. זאת תוצאה טבעית של ההתפתחות. אסור להאשים את האישה בכך אם זוהי תופעה טבעית. קודם כל עלינו לחקור את התופעה ואחר כך לראות כיצד לנהוג במצב כזה.

זאת התוצאה של התפתחותנו: אנחנו יוצאים מדרגת ה"חי" ועולים לדרגת ה"אדם", "הדומה" לטבע הגלובלי. ומכיוון שעכשיו עלינו להתחבר עם הטבע הכללי, עם האנושות כולה, זה מנתק אותנו מהקשרים האישיים, הפרטיים. הטבע רוצה "לפתוח לנו את העיניים" – להוציא אותנו מחוץ למסגרת המשפחתית, כדי שאחר כך שוב נכנס אליה, אבל כבר בדרגה שונה.

כל אחד זוכר את הרגשת האהבה, שגורמת לתחושות חזקות, בלתי רגילות, התרגשויות, השראה, שלמות שלמענם היה כדאי לנו להיות ביחד ולהקים משפחה. אבל בהמשך ההרגשה הזאת נעלמת. אז מדוע קיים בטבע מצב כזה של התאהבות, שנעלמת ומאלצת אותנו אחר כך לחפש אותה כל חיינו?

הטבע רוצה שאנחנו נגיע לאהבה אמיתית, שנתנתק מהאהבה הבהמית, האגואיסטית, שאינה מאריכה ימים. עלינו להחליף את המגע האינסטינקטיבי הנעשה על ידי תשוקה טבעית למין הנגדי, הורמונים – בקשר מטרתי יותר.

בחיי היומיום קשר כזה נוצר בזכות זה שאנחנו חיים למען הילדים או למען משק בית משותף. ובנוסף לכך נוח לנו להיות ביחד, הרי אנחנו יכולים לעזור אחד לשני, לתמוך אחד בשני בעת זקנה. אבל היום עלינו למצוא קשר פנימי, גבוה יותר.

הרי בלתי אפשרי להחזיק את האדם במסגרות הישנות: הוא בכל זאת עלול לזרוק את הכול ולעזוב. הילדים גדלים ועוזבים את הבית ושום דבר כבר לא קושר בינינו – חילקנו את הרכוש והתגרשנו. דבר כזה רואים בכל מקום.

ועל מנת לשמור על אחדות המשפחה, אנחנו זקוקים למניע נעלה יותר. בדיוק כפי שאנחנו צריכים להגיע לשלום ולהסכמה בכל העולם, אחרת לא נשרוד. אבל כאשר אנחנו מתחברים עם כל העולם מחוסר ברירה, אנחנו מגלים לפתע שהרווח העיקרי הוא בכלל לא בהצלחה כלכלית! זה היה רק התירוץ כדי לדחוף אותנו לכונן קשרים טובים.

למעשה, אנחנו מגלים פתאום שבתוך הקשר הזה ישנה הרגשה חדשה לגמרי, שמנתקת אותנו מהחיים הגשמיים. אנחנו מרגישים חיים רוחניים יותר, מלאים יותר. פתאום אנחנו מגלים מילוי שמעולם לא הרגשנו בכל החיים שלנו.

אנחנו פשוט מרחפים באוויר, מרגישים קלות בלתי רגילה של הקיום ולא מרגישים את המוות.

קודם אני פשוט הייתי חייב להתקשר תחת הלחץ של הטבע, שקבע את התנאי: "או שאתם מתחברים או שכאן יהיה מקום קבורתכם". אבל אחר כך אני מופתע לגלות שאלה יחסים שונים לגמרי. אני פשוט לא יכולתי לשער שדרך זה אני אקבל מילוי גבוה ביותר, מעל לכל החיים האלה.

לא משנה כמה תספר על זה לאדם, הוא לא יבין. לכן הטבע דוחף אותנו מאחור על ידי הייסורים, מחייב אותנו להתחבר לפני שנשמיד זה את זה. ואנחנו מתחברים מחוסר ברירה כדי שבסופו של דבר נגלה את היופי של הקשר הזה.

אותו הדבר קורה גם במשפחה. עכשיו אנחנו שונאים זה את זה ולא רוצים אחד את השני, רוצים להתגרש. אבל אם כל אחד מאיתנו יגלה בעולם חוסר אהבה, יגלה צורך ורצון לאהוב ויבין איזה מילוי גבוה מביאה האהבה, הוא ירצה להקים יחסים כאלה במשפחתו. אנחנו נחזור למשפחה לאחר שנלמד לאהוב את העולם כולו! ואז אנחנו נרצה להגיע לקשר פנימי, אישי כזה עם בן זוג.

ואז כבר לא יהיה לנו חשוב שבעוד מספר שנים אנחנו נזדקן ולא נהיה יפים כקודם. אנחנו אפילו לא נשים לב לזה. אנחנו נרגיש את אותה האהבה הראשונה, אבל בצורה שונה לגמרי, ורק לאחר שנלמד לבנות יחסים פנימיים – על ידי החיבור עם העולם כולו.

מתוך שיחה מס' 19 על החיים החדשים, 02.02.2012

ידיעות קודמות בנושא:
ברית על בסיס קרבה של הנשמות
מבט על המשפחה מהגובה של הטבע הגלובלי
חתונה לפי חשבון רוחני