קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בכנס "קבלה לעם" העולמי רכשנו הרגשה חדשה שאנחנו צריכים עכשיו ליישׂמה. אנחנו מרגישים שלפנינו קיר, ואנחנו חייבים לנפץ אותו בעזרת האור העליון, הבורא. הוא זה שחסר לנו. שיגיד: "בוא אל פרעה". לשם כך חייבים להבין, והעיקר להסכים עם זה שאנחנו שוברים את הקיר כדי לגרום לו נחת רוח, ולא לעצמנו. אנחנו שוכחים את שני הגורמים עיקריים בדרך:
- להתקדם קדימה ניתן רק באמצעות הכוח שלו.
- אנחנו מתקדמים להשפעה לבורא.
כל זה עדיין חומק מאיתנו. בינתיים במקום השפעה לבורא, אנחנו חושבים על עצמנו. בניסיון לפרוץ את המחסום אנחנו מנסים לעשות זאת בכוחותינו ולא בעזרת כוחותיו. באופן כזה, גם המטרה וגם האמצעי עדיין נעולים בתוך האגואיזם שלנו.
ובכל זאת, זהו מצב טוב, מפני שאנחנו מתחילים להבין את העקרונות העיקריים של ההתקדמות הרוחנית. לפנינו הופיע מכשול וחייבים לעשות איתו משהו. המכשול בפני עצמו לא קיים – זהו מכשול פסיכולוגי שבתוכנו. ואם אנחנו נכוון נכון את עצמנו, אז הוא ייעלם.
מחשבה על טובתו של הבורא מנוגדת לטבע שלי, והיא גם לא נמצאת אצל החברים, היא נמצאת דווקא באיחוד שלנו. לכן צריכים לעבוד על שלושה גורמים:
- אני מחובר עם הקבוצה.
- יחד עם החברים אני צריך לקבוע השתוקקות נכונה, שבזכותה אנחנו נפרוץ את המחסום: בהתלכדנו, אנחנו נזמין את כוח הבורא.
- כל זה נעשה כדי לגרום לו נחת רוח, במילים אחרות, להשיג דבקות עימו.
דאגה משותפת ובלתי פוסקת חייבת לעורר את כולם. וזוהי הערבות, קבוצה זה לא פרצופים של החברים, אלא שותפות ואחידות רוחנית, החודרת לכל אחד במחשבות על המטרה. אנחנו פתאום מתחילים לחשוב על זה, לרצות את זה. כשכל אחד משתדל לסדר בשורה את הרצון שלו, הוא מתפשט בעיגולים בכל העולם, ואינו מוגבל על ידי שום מכשולים ומרחקים. ערבות מסמלת שאני אחראי על כל המערכת שבה מיקם אותי הבורא. אם אני לא מחזיק בכוונה הנכונה, אז באותו הרגע כולם נזרקים מהמחשבה הנכונה. אני מתנתק, מפסיק לספק את הגוף הכללי. אך האם כבד או כליות יכולים לצאת לחופשה ?לכן אני מבקש מהקבוצה העולמית שכל הזמן תחשוב על מטרת הבריאה, על השפעה לבורא. אז גם אני בעצמי לא אאבד את הקשר, איפה שאני לא אהיה.
