דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / הקטבים של הבחירה שלי

הקטבים של הבחירה שלי

אנחנו נולדים ומתפתחים בחברה האנושית, עם התכונות המוטבעות בנו מלידה, ועם אותן התכונות שמשרישה בנו הסביבה: ההורים, גן הילדים, בית הספר וכן הלאה. כל התכונות שאנחנו רוכשים במשך החיים וכל הפעולות שלנו, מוכתבות מלכתחילה על ידי התוכנה הפנימית שטמונה בנו. זה לא אנחנו. אין בזה שום דבר אישי, עצמאי, שום דבר שהאדם מגדל וקובע בעצמו, כבעל הבית האמיתי של המצב. בסופו של דבר, מדובר על שילוב של התכונות המולדות שמתפתחות בו ושל ההשפעות החיצוניות שהוא סופג.

כך הכול מתנהל, חוץ מנקודה אחת שאינה מובנת לנו עד הסוף. מסתבר שהאדם יכול לבחור לעצמו סביבה, שתפתח אותו בכיוון מסוים.

קודם כל, מתעוררת השאלה: מה מיוחד בזה? למה זה נקרא בחירה חופשית?

נניח שפתאום אני רוצה ללמוד מוזיקה, ואני נכנס לסביבה של מוזיקאים. האם קיים כאן ה"אני" שלי? האם זוהי הבחירה החופשית שלי? אני קושר קשרים חדשים עם המוזיקאים ומתקדם קדימה בזכותם. האם בכך אני מממש את הבחירה החופשית שלי?

אומרים לי, לא, הרצון הפנימי הוא זה שמניע אותך. אין כאן שום דבר מעצמך. פשוט הדחף הראשוני שהיה לך כיוון אותך לסביבה המתאימה, וזה הכול. זה קורה לכל אחד.

אז איפה הבחירה החופשית? ודאי שאני נכלל מהרצונות של הסביבה, נדבק ממנה, נתון להשפעתה ורוצה לגדול כמוזיקאי. אבל כל זה לא מצביע על חופש.

החופש האמיתי מופיע כאשר אני מתנגד לסביבה, מתנגד למה שהיא מהווה בפני עצמה, לא רוצה לממש את הרצון שלי דווקא בה, ובכל זאת, בלית ברירה, אני מבין שרק בה אני יכול לממש אותו. אני חייב להתכלל בחברים כדי להשיג את המטרה, ויחד עם זאת אני שונא אותם, חש כלפיהם דחייה, ולא רוצה לפעול דרכם. מתוך שני הקטבים האלה נולדת הבחירה החופשית שלי, השטח הניטרלי שבין שני הניגודים.

וזה אפשרי רק אם יש לי נקודה שבלב, אם הבורא לפניי, ואם היצר הרע נגדי. במקרה כזה, הקבוצה היא אותו השטח שבו אני צריך לממש את עצמי.

אם נסדר את הכול במקום, אז באמת הקבוצה, החיבור בין החברים, שבזכותם אני עולה אל הבורא – זהו המקום שבו נמצאת הבחירה החופשית שלי, השליש האמצעי דתפארת. אבל אם האדם סתם חי בעולם שלנו, אין לו שום בחירה חופשית.

החל מהנקודה הזאת, בכל פעם שאנחנו מבצעים בחירה חופשית, אנחנו עולים בשלבי הסולם הרוחני ורוכשים את המבנה שנקרא "אדם", עד שאנחנו בונים אותו במלואו בדרגת מלכות דאין-סוף, בגמר התיקון.

כל זה ממומש על ידי בחירת סביבה טובה יותר: בכל פעם אנחנו שוקעים עמוק יותר בתוך הקבוצה, מתחברים איתה עוד יותר, וכך אנחנו גדלים.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "החרות", 27.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
פריצה חדשה
שינוי הטבע שלי
חיפוש החופש

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest