קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
חג הסוכות (חג של בניית הסוכה), כמו גם כל החגים, הוא סמל של מצב רוחני שכל אדם בעולם יהיה מחוייב לעבור, בעלותו בתכונותיו מהעולם שלנו לעולם אין סוף. העלייה נקראת חיזוק הקשרים בינינו, ובזה ההידמות ההולכת וגדלה לבורא. ניתן לומר שאיננו עולים, אלא מתחברים בצפיפות הולכת וגדלה. אין זו עלייה מכאנית, אלא איכותית, רגשית, כנגד הטבע האגואיסטי. ועליו אנחנו יכולים להתגבר רק על ידי כוח האור.
בכך כל הקושי. הבעיה היא לא ההתגברות על האגואיזם, לא במאבק עם העצלות הטבעית, את זה אנחנו עושים בחיים הרגילים. הקושי של הדרך הרוחנית הוא בזה שהפעולה הזאת אינה מתבצעת על ידי הכוחות האישיים שלנו. את הטבע שלי יכול לשנות לא המאמץ שלי, אלא איזה כוח נסתר שממנו אני צריך לבקש לבצע את הפעולה הזאת. ובזה כל הבעיה! כי אם הייתי עובד בעצמי נגד האגואיזם שלי, הייתי מרגיש את עצמי כגיבור. כך נוהגים המון בני אדם, ואותו האגואיזם מחייב אותנו ללכת כנגדו, אם המטרה שווה את זה.
אנחנו מוכנים לעבוד כך, כנגד האגואיזם שלנו וההשתוקקות שלו למנוחה, כי הרי אנחנו מרגישים שׂכר עבור הקנאה, התאווה והכבוד העצמי שלנו. אך בדרך הרוחנית צריך לבטל את עצמי ולבקש את "מה" שמנוגד לי, מ"מי" שאינני מכיר. לבקש, ש"הוא" יבוא וישנה את הטבע שלי להפוּך.
כאשר צריך להתאחד כדי לנצח מישהו, אנחנו מתחברים, מנצחים וחוזרים כגיבורים. אך להתחבר כדי לשכנע את הבורא לתקן אותנו, לחבר בינינו, זו בעיה גדולה! הבעיה היא שהבורא נסתר ולכן לא מובן לנו נגד מה ועבור מה אנחנו עובדים.
לכן, הרבה אנשים מתחילים בעבודה הרוחנית ועוזבים. הם אינם מסוגלים להתגבר על ההסתר הזה, להשלים עם אותו החלק של העבודה שלנו שאינו תלוי בנו. לאדם קשה להבין שבשביל תיקון עצמי, חייבים לפנות לכוח בלתי נראה. לכן, כל הבעיה היא לא בעצלות שלנו, אלא בזה שהבורא נסתר.
