דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / הקודקוד הרוחני של העולם

הקודקוד הרוחני של העולם

שאלה: לכל אדם יש תבנית פסיכולוגית של תפיסת המנהיג. כאשר האדם רואה מישהו עומד בנפרד מה"קבוצה", הוא, מבחינה פסיכולוגית תופס אותו כמשהו נפרד. האם ההבלטה של המנהיגים הפנאטיים נובעת מכך שבאופן כזה ההמון תופס אותם? כיצד יכול להתרחש מעבר הרמוני, כדי שלא הפנאטים ולא המנהיגים, אלא דווקא החכמים יגיעו לשלטון? כלומר, בתוך התבנית הפסיכולוגית של האנשים, האם גם הם צריכים להיות מנהיגים?

תשובה: כן, בשביל זה יש צורך בשני תנאים. ראשית, החכם צריך להבין שהוא חייב להפוך להיות מנהיג, או אפילו במובן מסוים, דיקטטור של הרעיון שלו, ולכפות אותו על החברה לצורך טובתה שלה.

הוא צריך לצאת מתוך המרחב הצר שלו, לרדת לרמה כזאת שהציבור יבין אותו, ולהתחיל לעבוד עם חוגי החברה הרחבים. הוא צריך ליצור קבוצה קטנה של תלמידים בעלי אותן הדעות, שיוכלו להפיץ את רעיונותיו.

למעשה, אלה אותם הנביאים אשר יוצאים אל העולם, ומנבאים, כלומר, מפיצים את רעיונותיו של החכם. בעיקרון, אנחנו כבר ראינו את זה פעם בהיסטוריה כאשר נוצרו הדתות.

מצד אחד, זאת עבודה גדולה ורצינית, שאותה החכם חייב לבצע. מצד שני, הוא יכול לעבוד רק כאשר יש הכנה מיוחדת של החברה, אשר בה חייב להתגלות חיסרון אבולוציוני, חברתי, המראה כי החברה זקוקה לידיעות המוצעות על ידו.

לכן, החכם והחברה חייבים להצטלב: החברה צריכה "לתפוס" את מה שהחכם מציע, את הרעיונות שלו, כהכרחיים להישרדותה. ואז יתגלו היחסים ההדדיים ביניהם: החברה מסכימה ללמוד מהחכם, להיות "תחתיו", או תחת תלמידיו.

וזה לא תלוי באנשים עצמם, אלא בהתפתחות האבולוציונית שלנו. לכן, ההתפתחות שלנו נקראת "משבר", משום שהיא לחלוטין בלתי צפויה, באה באופן פתאומי על ידי משבר באורח החיים הקודם שלנו.

בקרוב אנו נהיה עדים לגילוי הסתירות בין מה שאפשרי לבין מה שבאמת קיים אצל האדם והתרבויות השונות. בעולם של שפע, תהיה תקופת רעב. מתוך אינספור האפשרויות להיות בריא, כל העולם יהיה חולה. על אף הזמינות של מקורות האנרגיה העצומות, העולם יסבול ממחסורן, וכדומה.

מבולבלת, מדממת מרוב סכסוכים ומיני בעיות – לאנושות המותשת וחסרת המנוחה לא יהיה ברור: "מדוע זה קורה לנו? לאן כל זה מוביל?", אבל, מצד שני, בתוכה כל הזמן יופיע חיסרון פנימי: "בשביל מה אני חיה? לשם מה אני סובלת?".

כך אנו בנויים מתוך ההתפתחות האבולוציונית שלנו, שהרצונות הפנימיים שלנו משתנים בהדרגה, ובסופה האנושות מגיעה לחיסרון לגלות את מהות החיים. לכן, השלב הבא בהתפתחות שלנו הוא ההכרה, הגילוי של משמעות הקיום הארצי וקיומו של היקום כולו.

במקרה הזה, לציבור לא יהיה קשה לקבוע מי יכול להוביל אותו, אדם, שימלא את חייו במשמעות. ואז יופיע החכם עם הנביאים שלו, התלמידים, המנהיגים, המחנכים, אשר בתור מנהיגי החברה יוכלו לארגן את האנושות. הקבוצה הזאת, בדומה לסנהדרין המקראי, תהיה הקודקוד הרוחני של העולם.

מתוך התוכנית "דרך הזמן", 18.03.2013

ידיעות קודמות בנושא:
התנגשות של שתי ציביליזציות
חינוך או נאציזם?
המנהיגים של המאה החדשה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/cxxgg

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest