הפרצופים של פרעה

הכלים דהשפעה שהיו פעם נבדלים, נפלו לכלים דקבלה ועכשיו הם נמצאים בהם, תחת שליטתם. המצב הזה נקרא "גלות". הוא מתבטא בכך, שהרצון לקבל משתמש בתכונת ההשפעה כדי להשפיע על מנת לקבל.

זאת אומרת, "גלות" זה מושג רוחני, לא פשוט. אני מגיע אליו באמת, כאשר אני יודע שאני משפיע לבורא כדי לקבל ממנו תענוג. אני כולי "קליפה", וזה אומר שאני נמצא בגלות, בדרגה רוחנית מאוד גבוהה של הקשר המקולקל עם הבורא. הרי, יש רק שני כוחות: לקבל ולהשפיע. ואני, הכוח המקבל, תפסתי את הכוח להשפיע, אני מחזיק ומשתמש בו למען הנאה עצמית.

אבל היום אני עוד לא מרגיש שאני נמצא בגלות, אלא להיפך, אני מזדהה עם הרצון לקבל. אם הייתי מזדהה עם הרצון להשפיע, אז הייתי אומר שאני נמצא בגלות, תחת שליטתו של פרעה, כלומר, של האגו. כל פעם שאני רוצה להשפיע, הייתי מרגיש פתאום שאני פועל על מנת לקבל.

ניתן לחלק את גלות מצרים לתקופות, בהתאם להרגשת הגלות. בעל הסולם כותב על כך באיגרת 14 (1925): "והענין שבמדה שבני ישראל חשבו שמצרים מעבידים אותם ומטרידים אותם מעבדות ה', באותה מדה היו באמת בגלות מצרים". הכול תלוי ב"משתמש", מי שמקבל, מרגיש. לדוגמה, כאשר משה הרג את המצרי, היהודים הלשינו עליו. הם לא הרגישו שהם בגלות להיפך, זה משה, ולא פרעה הקשה עליהם את החיים.

ובכן, כאשר הייתה שבירה, הכלים דהשפעה, או נשמות ישראל המכוונים ישר-אל, הכוונה להשפיע, נפלו לכלים דקבלה, לכוונה על מנת לקבל. אבל הדבר הזה בעצמו לא אומר כלום. צריך בירור שבעקבותיו אנחנו נוכל להזדהות עם הכלים דקבלה, או עם הכלים דהשפעה. אם במצרים אני מזדהה עם הכלים דקבלה, אני נמצא בפריחה, בדומה לפרעה שבונים בשבילו ערים נפלאות פיתום ורעמסס. ומצד שני, למי שרוצה להגיע להשפעה, אלה ערים עניות ודלות, ערי סכנה: "אולי לא נוכל לצאת משליטת האגו, משליטת הפרעה?".

ולכן, אנחנו צריכים להבין היכן אנחנו נמצאים. מי שיש לו "נקודה שבלב", מי שכבר משתוקק לחכמת הקבלה, לגילוי הבורא, הוא צריך כל פעם לבדוק את עצמו: "מה עכשיו קיים אצלי יותר, הרצון לקבל או הרצון להשפיע?, אם הרצון לקבל, אז אני עובד פרעה. אם הרצון להשפיע, אני ישראל שנמצא בגלות."

זאת ההבחנה הראשונה שממנה, אם מפתחים אותה, אז בסופו של דבר, יוצאים מהגלות. כמו שכותב הרב"ש ב"שלבי הסולם" (1985/1986, מאמר 6): "נמצא, שהגלות היא בחינת כלי, והגאולה היא האור והשפעה." דווקא מתוך הצרות, כאשר אנחנו מרגישים שנמצאים תחת השליטה הזאת, מתחיל להתייצב הכלי החדש שאיתו יוצאים מהגלות. אין כלים מוכנים, הרי "כלים", זה הבחנות חדשות שאנחנו מולידים מתוך העבודה במצרים, בגלות, ארבע בחינות של הכלי השלם, שאז הוא מרגיש שנעשה עבורנו לגאולה.

למעשה, מהי הבריחה ממצרים? ממי אנחנו בורחים? מהרצון לקבל? לא, הוא נשאר כמו שנשאר הרצון להשפיע. אז לְמה מתהפך פרעה?

בשלב הראשון הקבוצה של אברהם יצאה מבבל, כלומר, מהרצון לנצל את הבורא לטובת עצמם. במילים אחרות, הכלים דהשפעה עשו "צמצום" על הרצון לקבל שלהם, שאז לא היה ניתן לתיקון, ונבדלו ממנו. לאחר מכן, הרצון הזה גדל – הופיע יצחק, שמייצג את "קו שמאל", ונבדל מעשיו. בכל פעם מוסיפים לנו רצון לקבל, ואנחנו עושים בירור ומתנתקים ממנו, משאירים אותו לעתיד, עד שנוכל לעבוד עימו. אנחנו רק מצרפים אלינו, לכוונה להשפיע, את הכלים שאנחנו מסוגלים לתקן.

אז "פרעה" הוא רצון לקבל גדול מאוד, שהגיע אחרי שבני ישראל הכינו את עצמם לשלב החדש. קודם כל, הם סיימו את המדרגה הבאה ברצון להשפיע, שנקראת "יעקב". אז נוצר הצורך להמשיך לגדול, מה שנקרא, "רעב בארץ", ואז ירדו למצרים.

בתחילה, פרעה היה טוב, וחייהם במקום החדש היו טובים. הם הרגישו שהתוספת של הרצון לקבל עוד לא מפריעה לרצון להשפיע. ולכן בהתחלה הם ניהלו את מצרים – הם שלטו ברצון לקבל שלהם. וזה אומר, שזאת עוד לא הייתה גלות, אלא "שבע שנות שובע".

ואחר כך, כאשר בני ישראל התחברו לכלי החדש, הוא הפך להיות "שבע שנות רעב". הרי, הרצון לקבל ממשיך לגדול, ומגיע הרגע שאני לא מסוגל לעשות איתו שום דבר. לאט לאט הוא "בולע" אותי, ומכניס אותי לרצון להשפעה על מנת לקבל. פרעה לוקח יותר ויותר מבני ישראל, והם חסרי אונים נגד שליטתו. הרצון הזה פשוט בולע אותם, כמו תנין, ולא נשאר להם כלום מההשפעה, ופרעה גדל. בסופו של דבר, מתוך החושך הגמור מתעוררת בנו ה"נקודה שבלב" – משה שיוציא אותנו ממצרים.

זאת הדרך של הרצון לקבל, ואלה ההבחנות האופייניות לו. כל הסיפור מתפתח בתוך הרצון. אחרי שיוצאים מהעבדות במצרים, מגיעים ל"הר סיני", הר של שנאה. זה אותו הפרעה, רק בצורה אחרת. אחר כך שוב ושוב עולה לפנינו האגו הגדל, כל פעם בצורה אחרת, וזה מאפשר לנו להמשיך לעשות תיקונים.

מתוך השיעור על המאמר "הגלות והגאולה", 29.11.2012

ידיעות קודמות בנושא:
לחתוך מעצמך את פרעה
עבדות מצרים: ללא זכות להשפיע
פרעה יוצא מתוך הצל