דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / הפרעות – לצורך הגדילה (למתקדמים)

הפרעות – לצורך הגדילה (למתקדמים)

שאלתו של זיו: יש 4 רמות בעבודת השם:
1. הרמה הכי נמוכה – אידיוט שלא מבין כלום ועושה מה שנאמר לו לעשות על פי הכתובים. עולם העשייה.
2. מתחיל להבין ואז מכניס את הלא לשמה, עושה דברים, אבל עם כל עשייה ועשייה חושב על מה שייצא לו מזה, בגשמיות וברוחניות. עולם היצירה.
3. סופג יותר ידע, מבין יותר דברים ואז עושה את הדברים לשמה ודואג כל הזמן שהכוונות יהיו אך ורק למען הבורא. עולם הבריאה.
4. למרות הידע ולמרות החוכמה שהוא ספג לאורך התהליך של 1-3 הוא זורק את הידע והמחשבות שלו הצידה ועושה את מה שהוא עושה למעלה מהדעת, בלי שיהיה עושה וסיבה לעשייה. עולם האצילות.
כך שבסופו של דבר אחרי כל התהליך הוא חוזר להיות כמו השלב הראשון, רק שיש ברשותו את כל החוכמה.
ביקשת מאתנו בקונגרס לזרוק הכול הצידה, רק לקבל מהסביבה, להיפתח, האם זה להיות בשלב 1 או בשלב 4?

תשובה: רק בשלב 1, אבל זה מספיק כדי להתחיל להתכלל זה בזה – והתהליך ירוץ! נכון להיום, אחרי הקונגרס צריך רק להחזיק באותה דרגה של איחוד. וזאת משום שבאופן טבעי (טבע=בורא) ההפרעות (הופעת האגואיזם הכללי, לצורך הכללתו באיחוד בין הנשמות) המערכתיות (מהנשמה הכללית של "אדם הראשון") שמופיעות (בשרשרת של סיבה ומסובב) הן שנותנות "עביות" – ובדרך זו (כשאנחנו מתקנים ומכלילים אותו בקשר הכללי) אנו גדלים (ה"עביות" הופכת ל"זכות" – ונוצר גובה רוחני).

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/KNEsO

2 comments

  1. למה כל כך רע לי? ומה צ' לעשות לשנות המצב????

  2. לזיו,

    האר"י, פרי עץ חיים, שער עולם העשייה,
    פרק ד

    פיטום הקטורת כבר נת"ל כי ע"י פיטום הקטורת עולים הי"ס דקדושה שבתוך הקליפות, והם נעשים חיצונית אל חיצונית מלכות דעשיה:

    וענין י"א סמנים הוא, כי יש י' קליפות דוגמת י' דקדושה ונתבאר ענין זה בתפלת ר"ה, וגם ביארנו ענין זה בזהר תרומה על י"א יריעות עזים, ע"ש כו'. ותחלה שמעתי ממורי זלה"ה ענין זה, כי י"א סמני הקטורת הם י"ס דעשיה. והנה יש י"ס דקליפה, עוד לוקח כח א' של הקדושה המחיה אותה והם י"א. ואלו י"ס דעשיה, עם אותו הכח של הקדושה המחיה י"ס דקליפה, הם י"א סמני הקטורת. וכשאנו מסלקין הכח המחיה אותם, אז אותן י"ס דקליפה נשארים מתים, ואין להם חיות, וזהו הטעם שהקטורת מבטל מותנא, כי הוא שממית המלאך המות, ואין לו עוד חיות ואין בו כח להמית אח"כ, ולכן אנו אומרים אותו קודם כל תפלה בשחרית ובמנחה. אך בערבית שהוא לילה אין בנו כח, לכן בזמן המגפה ח"ו נוהגין לומר וטוב הוא. ומורי זלה"ה היה נוהג בזמן המגפה לאומרו אחר חצות לילה, כי אז נכנעת ממשלתן, ובפרט אם יאמרו יו"ד אנשים ביחד ויהיו יראי ה'. ולפי שכוונתינו להעלות העולמות, ולכן בכל תפלה אנו אומרים אותו קודם, כדי שלא יעלו עם העולמות. וכן אחר תפלת שחרית אנו אומרים הקטורת, כדי שלא יינקו מן השפע היורד, ע"כ:

    ופ"א שמעתי ממורי זלה"ה, כי אלו י"א סמני הקטורת הם עשר ניצוצי הקדושה של אור פנימי המחיה את הקליפות, ויש ניצוץ א' שהוא אור המקיף. ונודע כי א"מ, כיון שמקיף מבחוץ אינו נחלק לעשר ונקרא אחד. ונמצא כי זה המקיף עם י' דא"פ, הם י"א סמני הקטורת:

    (א) לאמר פסוק קח לך סמים. מיעוט סמים, שנים, כמ"ש רז"ל. והם ת"ת ונצח. נטף ושחלת וחלבנה – והם, הוד יסוד ומלכות. הרי ה' תחתונים כסדרן. ולפי שניצוץ האחרון שהיא מלכות, היא קדושה מועטת מאד, והקליפה גוברת, לכן החלבנה ריחה רע, ואע"פ שהוא מכלל הסממנים של הקדושה. אח"כ, סמים – הם ה"ר כמשארז"ל שסמים הם ה' סמים אחרים, כמספר ה"ר, והם כחבח"ג. ולבונה זכה – הוא אור המקיף, כי הפנימי הוא בהכרח מוגבל, ונתון תוך הקליפה, ואינו זך. אמנם המקיף הוא זך, ולכן תראה כי עיקר הקטורת הנעשה ע"י מכשפים הוא – או חלבנה שהוא כנגד המלכות הקרובה אליהם יותר מן הכל, או לבנה זכה, שהוא עליונה שבכולם, שהוא א"מ. וזה הקטורת יותר מעולה מכל הקטורת שלהם, וכן כשמקטירין לפני ע"ז שלהם הוא לבנה. (ב) ותכוין בי"א סמני הקטורת, הנז' בפ' קח לך סמים, אל ענין הזה שביארנו:

    הגהה (א) מע"ח – צ"ל בתחלה, אתה הוא ה' אלהינו, הם יחוד או"א. אתה- חכמה. הוא-בינה. ה' אלהינו- זו"נ. אבותינו:

    ת"ת שהוא כולל ג' אבות חג"ת, שהם האבות, כנודע. (ב) נלע"ד נתן – כי לבנה זכה, גימטריא סמאל. לכן מקטירים לפני ע"ז שלהם שהוא ס"מ, לבנה זכה. שהוא כמנין שלו, ליתן לו בזה כח, שיוכל לעשות כמו שהם רוצים ממנו. ע"כ:

    ואמרו, בד בבד יהיה. זה תבין עם מה שהודעתיך בענין לבישת השק, בא"ת ב"ש, ב"ד. וזהו הענין, ולבש הכהן מדו בד. והענין, כי השק הם הקליפות המתלבנים משחור ללבן, שהוא בד, שהוא פשתן, בסוד שעטנז. כי גם הוא מחלקו של קין, מצד ס"א. והנה אלו הסמים היו מוחין אל ס"א, ועתה נכנסין במוחין דקדושה, וזהו יהיה. פי' יהיה – כי כבר הודעתיך כי ב' מוחין דנוקבא הם ב' י"ה י"ה, וזהו יהיה:

    ועתה נבארם בברייתא, ואלו הן – הצרי, כתר. והצפורן, יסוד. וחלבנה, מלכות. והלבונה, הוא א"מ. ואנו צריכין לקשר המלכות עם א"מ שהיא הלבונה, כדי שיאיר בה. אמנם היסוד שהוא התחתון משאר קצוות, אבל הוא עליון יותר ממנה, כדי שיאיר הכתר העליון, לכן אנו מחברים אלו ד', שנים בשנים עד"ז. מור – זה אברהם, כמ"ש אלך לי אל הר המור. וקציעה – גבורה. ושבלת נרד – ת"ת, כי הוא קו אמצעי, ויוצאין ממנו ענפים, זרועות ורגלים, ונעשה כעין השבלת. וכרכום – נצח, כי גם הוא מריח קצת, כי הוא קו ימין, אבל אינו מריח כ"כ כמו החסד שהוא המור. קושט – חכמה. קלופה – בינה. קנמון – הוד:

    אמנם היותם י"א סממנים נתבאר בענין הקדיש של קודם הודו ע"ש. ונתבאר שם, שהענין הוא, כי הם נמשכין ממה שנשאר מבירור הז' מלכים שמתו בארץ אדום, שהם ז"ת, ועוד ד' אחוריים של חו"ב וישסו"ת. וסודם הוא ב' אותיות אחרונות שבכח הוי"ה וה, שהם גי' י"א. וכבר ידעת כי ב' אותיות אלו הם זו"ן שהם ז"ת, אמנם עם ד' אחוריים הנז' שירדו למטה במקום זו"ן, הם י"א, כמנין ו"ה. כי כ"ז הוא בכלל זו"ן. ולכן תמצא כי לעולם אין הפגם עולה רק נגד זו"ן, ולא באו"א. וזהו ענין הקליפה הנקרא תולע, הנזכר בפסוק עולת תמיד, וע"ש. כי הנה הם י"א קליפות של י"א סמני הקטורת, והם י"א יריעות עזים, והם י"א ארורים הנזכר בפרשת כי תבא:

    והנה כ"א מי"א נקראים אדם מבחינת ארץ אדום, וי"א פעמים אדם, גימטריא תולע. וז"ס לעו"ת אד"ם בריב"ו (ג) אדני לא ראה, ע"י י"א אדם אלו, שהם גימטריא לעו"ת, משם נמשך עיוות הדין אל האנשים. והנה כל זה הוא בקליפות, ולכן אדנ"י לא ראה. כי אינם במקום קדושה, הנקרא אדנ"י:

    הגהה (ג) ס"ת – מת"ו. שי"א אדם מתו בסוד השבירה. נלע"ד נתן:

    וזהו ענין, ואמר אי אלהימו, כי תחלק מלת אלהי מ"ו, כזה. וכ"א עולה בגימטריא אדם, ע"ה שלו. והם י"א אדם, כמנין אי. וזהו, אי אלהימו. וזהו ענין ג"כ, תביאמו ותטעמו. פי', תביא לאותם מ"ו, ותטעם לאותם מ"ו, ותזככם בי"א סמני הקטורת. ותביאמו ותטעמו בהר נחלתך, שהוא הקדושה. וגם בתיבת תביאמו, יש תיבת א"י מ"ו, שהם י"א אדם הנז'. וגם הם עולים שו"ר, וזשארז"ל ענין שור שחור ביומי וכו' (ד):

    (ד) נלע"ד נתן – כי ז"ס שתמצא בי"א אלופי עשו, שכתוב תיכף אחר מיתות המלכים. ויש בהם מ"ו אותיות במכוון, והם רמז אל י"א אדם עם י"א כוללים. כי כ"א וא' מי"א אלופים, כלול מן מ"ו אותיות. הרי הם י"א פעמים מ"ו, גימטריא שור. ע"כ:

    והנה כל אלו החיצונים אחיזתן ויניקתן ממוחין דקטנות שמות אלהי"ם, כמ"ש בענין הקדיש. ולטעם זה היה שס"ח מנין דקטורת. והענין כמו שביארנו בדרוש התפילין, בענין השיני"ן של תפילין, שהם בחינת המוחין דקטנות, שהם אלהי"ם. אשר במילוי יודי"ן גימטריא שי"ן. ושי"ן במילוי גי' ש"ס. ואם נמנה עמהם הז' ראשים שיש בב' השינין, א' מד', וא' מג', הרי שס"ח ע"ה, כנז' שם. שהז' ראשים הם כללות ד' מוחין, וג' לבושיהם שהם ג' מוחין דקטנות:

    ובזה תבין למה הקליפות נקראים אלהים אחרים, מפני שיונקין ממוחין דקטנות הנקרא אלהים, והם נקראים אלהים אחרים. גם הז' ראשין דב' שיני"ן, והם ד' מוחין דגדלות, וג' לבושיהן דנה"י, הרי ז'. ועם אלהים במילוי העולה שי"ן וע"ה, כנז', הרי שס"ח. לכן תמצא כי עיקר ימות השנה הם כמנין שס"ה. שהם המוחין דקטנות שהם שי"ן, וד' מוחין דגדלות הם שס"ד, וע"ה הם שס"ה. אבל הג' היתירים, הם נגד הג' נה"י דאמא, שהם הלבושים. ונלע"ד, כי לכן היה ליום הכפורים שהוא נגד בינה עלאה:

    ושמעתי ממורי זלה"ה, כאשר יש לו מוחין דאמא, הם נקראים קטורת, וכשיש בו מוחין דאבא, נקרא שמן. והענין, כי שמן הוא בחשאי, כנזכר בזוהר תזריע. וכן אבא הוא בחשאי, הנקרא מחשבה, שהוא בחשאי. ואז נקרא ז"א שמים, גימטריא שמן. וז"ס, שמן וקטורת ישמח לב. ולכן היו נעשים ביחד, שהוא העלאת נרות המנורה, וענין הקטורת:

    אמנם ענין הקטורת, הם המוחין מצד אמא המלובשים בנה"י דאמא, שהם המחתה, שבה היו נותנין הקטורת. ונודע, כי נה"י דאמא, הם ג' שמות אהיה – דיודי"ן, דא"לפין, דה"הין. שהם גימטריא מחתה ע"ה. כמ"ש, בענין נדב ואביהוא ע"ש. (ה):

    הגהה (ה) במהדורא בתרא, כתב הרח"ו זלה"ה, כי מוח אבא הם בסוד יה"ו. והנה, יה"ו דאלפי"ן, עולה ט"ל. והם סוד חב"ד דבינה דאבא, כנז' בכוונת ציצית. והנה י"פ ט"ל, גי' שמים. וז"ס, ויתן לך מטל השמים. וז"ס, כשמן הטוב כו' וכטל חרמון וכו', ע"כ.:

    אח"כ יאמר – ה' צבאות וכו' ג"פ. צריך לאומרם בכל פעם, אחר שאומר פיטום הקטורת כנז':

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest