הפסיכולוגיה של המשבר הכלכלי

דעתו של ק. בלאנין, מנכ"ל חברת MasterMind: מדינות המערב כבר שילמו תמורת אשליית החיים היפים בחברת הצריכה המתורבתת, באיום של פשיטות רגל לאומיות והורדת דירוגי המדינות. אולם, אפילו עכשיו הם מנסים להציל את אשליית הרווחה הזו, על ידי הגדלת הזרמות הכספים ובעודם מתווכחים רק על גודל ההזרמות הללו. הבעיה היא בכך, שהזרמות הכספים יכולות רק לדחות לזמן מה את ההכרה במשבר ערכי החברה הצרכנית. הרי עד שלא מובנת ולא נפתרת סיבת המשבר, המלחמה עם כל ההשלכות היא חסרת תועלת ואפילו הרת אסון.

מנקודת מבטה של הפסיכולוגיה, הצורך בכסף ובהנאות אינו יכול להתמלא. וכך יוצא שהניסיונות לנטרל את המשבר על ידי הזרמת כסף מתבררים כחסרי תועלת. הרי מבחינה נפשית שום דבר לא משתנה: החברה ממשיכה לצרוך יותר ממה שהיא מרוויחה. וככל שיש יותר כסף, כך הצריכה הופכת ליותר יקרה. המנגנון הזה כבר הביא למצב, שבו החובות הפרטיים והממשלתיים הפכו להיות חסרי פרופורציה. וכיצד מנסים עכשיו לפתור את הבעיה הזו? מזרימים עוד יותר כסף! המעגל נסגר.

כמו שנרקומן מנסה להיפתר מחוסר הנוחות, על ידי הגדלה תמידית של מנת הסם, כך מדינה שלמה, בניסיון לצאת מהמשבר, מגדילה את "מנת" הכסף. ואתם יודעים מדוע האשליות כל כך מפחידות? כיוון שכולם יודעים על קיומן, אבל ממשיכים להאמין בכנות במציאות המעוותת הזו, או לפחות להעמיד פנים שמאמינים. התוצאה – משבר אמון. המונח הכלכלי נשמע מוכר? ואילו הטבע הוא אותו הטבע – פסיכולוגי. כל עוד האדם לא למד לחיות בעולם הריאלי, הוא לא ירגיש צורך בשינויים מהותיים, ובוודאי לא יוכל לממש אותם. הרי לחזור למציאות – בכל מקרה נצטרך, אבל ככל שנעשה זאת יותר מאוחר, כך התחתית תהיה עמוקה יותר, ואילו דרכי העלייה – מורכבות וקשות יותר.

סיבת המשבר הכלכלי נמצאת בתוכנו. אנחנו צריכים להכיר בעצמנו, שתוצאות הפעולות של כל אחד מאיתנו נותנות השפעה חברתית – כלכלית משותפת. השאיפה להסתמך על האחרים ולא על הכוחות שלנו שיושבת בתוך כל אחד מאיתנו כמו טפיל, הופכת כל רפורמה פוליטית, כלכלית או חברתית לבלתי אפשרית.

התייחסותי: האבחנה נכונה, היינו רוצים לראות דרך לטיפול במחלה.

ידיעות קודמות בנושא:
המשבר הגלובלי נובע מצריכת יתר
חברת הצריכה המופרזת
משועבדים לצריכה המופרזת