דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / הפנייה הראשונה והמגע הראשון עם הבורא

הפנייה הראשונה והמגע הראשון עם הבורא

מתוך אגרת נ"ז של בעל הסולם:

"ואע"פ שאינך רואה כלום, מפני שאפילו בשעה שנגמרה הסאה של יגיעה, הוא הזמן של תפלה. ועד שם האמן בחז"ל : "לא יגעתי ומצאתי אל תאמין". וכשיגמר הסאה יהיה תפלתך בשלמות, והשי"ת יענה כידו הרחבה, וזה שהורינו ז"ל : "יגעתי ומצאתי תאמין". כי אינו ראוי לתפלה מקודם זה, והשי"ת שומע תפלה."

כל העולם הזה, כל ה"עולמות", כל המדרגות שלהם, שמשתלשלים ממעלה למטה, כל העבודה שלנו בעולם הזה, כל אלה נועדו כדי להגיע לבקשה, צעקה, תפילה, פנייה לאור, לבורא, כדי שהוא יבצע את התיקון שלנו. ומה שמוטל עלינו, זה לגלות את הצורך לתיקון, ועל זה לא יהיו לנו שום ויתורים.

הצורך לתיקון כולל בתוכו כמה אבחנות. קודם כל, צריך להבין מה הוא בדיוק הקלקול ואיזה סוג של תיקון דרוש לו. לכן צריך להגיע להכרה שאני בעצמי לא מסוגל לבצע את התיקון הזה ושישנו הבורא, ושרק הוא יכול לבצע אותו. והוא יבצע את זה רק בתנאי שאני באמת ארגיש עד כמה זה חסר לי ואדרוש עזרה ממנו.

יוצא, שהצעקה הזאת כוללת בתוכה הרבה מרכיבים. רק על ידי עבודה מיוחדת מאוד והשתדלויות חוזרות ונשנות שלנו לבצע אותה לפי עצות המקובלים, על ידי כזאת יגיעה גדולה וארוכה ומתישה אנחנו משיגים את מושג היסוד הזה שנמצא בבסיסו של כל דבר, שנקרא "תפילה", הפנייה הראשונה והמגע הראשון עם הבורא.

הכול מסודר בכזאת צורה, שלנו אין מה לעשות חוץ מאשר להכין את עצמנו לתפילה הזאת. כי בכל דבר פועל האור העליון, ואילו אנחנו, הנבראים, מסוגלים רק לגלות בתוכנו את הצורך לתיקון. לכן, האדם, הלימוד, הקבוצה, כל הפעולות שלנו, כל העולם שכביכול קיים סביבנו, כל המרכיבים הללו דרושים רק כדי לבנות פנייה נכונה לבורא מצד הנברא, מצד ה"כלים", שה"אור" בהכרח יענה עליה.

מובן, ש"יותר משהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק". אך בכל אופן, בהתאם לסדר המדרגות החיסרון הזה מלמעלה לא יכול להתחיל לפעול ללא הקדם החיסרון מלמטה. לכן אנחנו מפעילים את האור העליון ומושכים אלינו את השפעתו, ואין לנו למי להתלונן.

ולא צריך לשכנע את עצמך שאתה כבר עכשיו צועק ומתפלל. זה חוסר הבנה מלא מצד האדם, אם הוא מניח שכאילו הוא מסוגל להתפלל לפני שהתפילה נולדה בו, התייצבה בו כתוצאה מהיגיעה שלו. כי צריך להשיג הרבה אבחנות כדי לרכוש "כלי", שמסוגל לעורר את ה"אור".

כי זו לא תפילה שאנחנו קוראים בסידור, שבו כתוב איפה צריך לבכות ואיפה לשמוח. אנחנו צריכים להגיע לתפילה מעומק הלב. כי עבודה שבלב נקראת "תפילה".

לכן שום דבר לא יעזור לנו, אלא רק לתת יגיעה בהתאם לעצות של המורים שלנו. בדרך כזאת אנחנו נייצב בתוכנו את החיסרון הנכון על ידי "האור המקיף". על ידי כל פעולה שלנו אנחנו מעוררים הארות קטנות, שבהדרגה בונות את החיסרון שלנו ומביאות אותנו לכזה מצב, שהוא יהפוך להיות מוכן לתיקון.

מתוך שיעור על אגרת נ"ז של בעל הסולם, 12.02.2013

ידיעות קודמות בנושא:
המבוי הסתום לכאורה, הוא יציאה למעלה
ייאוש וביטחון הם מרכיבי התפילה
בהמתנה לפגישה הראשונה פנים מול פנים

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/mE1l9

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest