קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: לפעמים הירידה לוקחת את כל הכוחות, והאדם מנסה לברוח מהעבודה בקבוצה. כיצד מזרזים את מעבר המצבים האלה של הירידות?
תשובתי: אסור לברוח מהקבוצה. מי שמפסיק להגיע בזמן הירידה, הוא פוגם בכל הקבוצה. והאחרים חייבים פשוט לסחוב אותו על אלונקה. החברים חייבים להיות רגישים מאוד למה שקורה בקבוצה. אם הם לא שמים לב שהחברים שלהם נופלים ולא באים לשיעורים, זה מעיד על חוסר רצינות והרגשת ההתקפה הכללית.
אם אנחנו מרגישים את עצמנו כל יום כמו בהתקפה, כמו בחזית, אז אנחנו נבין, שלא נוכל לנצח גם אם נאבד חבר אחד. אחד שנפל בקרב כבר מונע שלמות מהצבא שלנו והורס את השורות. אבל אנחנו לא מודעים לזה, וגם החברים האלה עצמם שנפלו, אינם מודעים לכך איזה נזק הם גורמים לשאר החברים. זה אומר, שאנחנו לא עובדים על החיבור שלנו, וזה פוגע מאוד בהתקדמות שלנו ובולם אותה.
אנחנו עושים הרבה פעולות, אך הן כולן צריכות להיות מכוונות להרגשת החיבור והאיחוד שלנו שנמצא במרכז של כל היגיעה שלנו, במרכז של קבלת התגמול. המרכז, המוקד של גילוי הבורא ושל גמר התיקון, כל זה מרוכז בנקודת החיבור שלנו.
אם אנחנו מסתכלים רק לתוך הנקודה המרכזית הזאת של חיבור הקבוצה, אז רק שם אנחנו נגלה את השנאה, הדחייה והריחוק ההדדיים, ואחר כך גם את החיבור, האיחוד וגילוי הבורא. זו אותה הנקודה שאליה אנחנו צריכים כל הזמן להימשך, ורק עליה להסתכל. אבל במקום זה, כל אחד מסתכל לתוך הכיס שלו.
מתוך שיעור על מאמר ל"ג מספר "שמעתי", 13.09.2013
ידיעות קודמות בנושא:
משכורת של כל אחד עוברת לחשבון של הקבוצה
חגורת ביטחון בטיפוס למעלה
אל תאלץ אותנו לסחוב אותך על אלונקה!
