הערוץ היחיד עבור האור

רבי שמעון "בוכה" (דמעות הן סמל של מצב הקטנות), כאילו אינו מבין כיצד ניתן להעביר את האור העצום הזה, המגולה לו ולעשׂרת תלמידיו, אלינו, כדי שהחל מדורנו הנשמות יוכלו להשתמש בו.

ואז הוא מוצא שניתן לעשות את זה בעזרת תלמידו, רבי אבא. הוא מסביר, שרבי אבא ידע לגלות סודות "בהסתר", מאחר והיה בעל נשמה מיוחדת "מתוך האור המקיף". ולכן דרכו, דרך האור המקיף, אנחנו יכולים לקבל את כל התיקונים.

ובכלל, כל התיקונים שאנחנו מקבלים, מגיעים רק דרך ספר הזוהר, כלומר דרך רבי שמעון ורבי אבא, דרך האור המקיף. והמקור של כל שאר ספריי הקבלה הוא גם כן הזוהר, הם כולם נכתבו על הבסיס שלו. ללא הזוהר, אף מקובל שחי בזמנים שלאחר כתיבתו, לא היה יכול לגלות את הרוחניות וליצור אף לא ספר אחד. הוא לא היה יכול להצטרף אל האור, כי הרי הזוהר הוא המקור שלו.

וכשהמקובלים כבר מגיעים להשׂגה דרך הזוהר, הם מתחילים לכתוב בעצמם, כפי שזה קרה עם המקובלים בכל הדורות: האר"י, הרמב"ם, רש"י, הגר"א ואחרים. אך לכולם היה מקור אחד. מובן שלא מדובר על אלה שהיו לפני רשב"י: על אברהם או משה, שהם חלקי המערכת העליונה.

אך אין לנו מקור אחר לגילוי, חוץ מהזוהר. לכן בעל הסולם כתב שאנחנו חייבים להיות אסירי תודה לנשמה הזאת, רשב"י, כי הרי בלעדיו האור לא היה מגיע אלינו, והיינו נשארים מנותקים מכל המערכת העליונה.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "שפחה כי תירש גבירתה", 14.12.2010

ידיעות קודמות בנושא:
תיקון מיוחד הנותן חיים
רבי שמעון – אדם בלתי נראה
בכייתו של רשב"י