העמוד האמצעי

ישראל (האדם שמכוון "ישר אל הבורא"), הבורא והתורה (המאור המחזיר למוטב) צריכים להתחבר לאחד. זה נקרא גם "העמוד האמצעי", "הקו האמצעי".

העבודה בג' קווים (ימין, שמאל ואמצע) מתרחשת מפני שהנברא אינו יכול לעשות דבר בכוחות עצמו. הרי הוא נוצר מחומר חסר תנועה: הרצון ליהנות, שאינו יכול לנוע לבד ממקום למקום (להשתנות) ברוחניות, כשאין לו את הרצון להשפיע. ורק הרצון להשפיע יכול לנוע בעולם הרוחני, שנוצר מצורות ההשפעה, מכוונות ההשפעה, ממשהו שרוצה להעביר לאחר, לצאת מעצמו.

אולם אם הנברא פועל בצורה אחרת, הוא כאילו אינו קיים ברוחניות. הוא בכלל קיים רק בדמיוננו! הבורא ברא בתפיסתנו תמונה דמיונית כזאת כדי שנוכל להתקיים באופן כלשהו עד שאנחנו מגיעים לתכונות ההשפעה.

התנועה הרוחנית, המציאות הרוחנית, אפשריים רק בהשפעה. וניתן להתקיים ברוחניות רק אם אתה נע בהשפעה הזו. ברוחניות אי אפשר לעמוד במקום, כפי שזה קורה בעולם שלנו: לעצור ולא לעשות כלום. החלל הרוחני נמצא למעלה מהזמן, כלומר כל הזמן נמצא בתנועת ההשפעה המתגברת כל הזמן יותר ויותר.

וכיוון שלנברא אין מלכתחילה יכולת להשפיע והוא אפילו אינו יודע מה זה להשפיע, בהתחלה מתרחש צמצום על רצונו ליהנות. ולאחר מכן נוצר קשר בין הרצון ליהנות של הנברא והרצון להשפיע של הבורא בעזרת צמצום ב', הפעולות המיוחדות שמכינות את מציאותנו עוד בעולמות הרוחניים.

לאחר מכן קורה השבירה, נהרס הגבול בין הרצון לקבל לבין הרצון להשפיע, כדי לקשור ביניהם. וכבר מהקשר הזה נולדים העולמות שעומדים זה כנגד זה: עולמות הקדושה והטומאה, וביניהם נוצר "מקום ניטרלי", שממנו יוכל לצמוח נברא עצמאי.

מתוך שיעור על ההכנה לכנס בניו-ג'רזי, 28.03.2011

ידיעות קודמות בנושא:
תכנית הבריאה שלי את עצמי
עצירה היא נפילה
באזור ניטראלי