במשך כל הדרך הרוחנית שלנו אנחנו חייבים ללכת באמונה למעלה מהדעת, הרי אנחנו רוכשים את הרגשת הרוחניות, נכנסים למרחב של הבורא ורוצים למשוך את הכוחות שלו. זה נקרא אמונה למעלה מהדעת, כאשר אני הולך לא בעיניים סגורות, אלא עם כוח ההשפעה, לא עם הדעת והרגש שלי, אלא עם מדרגה עליונה. אך אני הולך איתה בצורה כזו, שאני מקבל דעת ורגש של העליון, מעלה אותם מעל לשלי, במשקל נגד לשלי עצמי. כלומר אני רוכש תכונות חדשות, יותר עליונות, הגיוניות. רק שהן לא נראות לי הגיוניות.
אותו הדבר בדיוק מתרחש איתנו כעת. אנחנו תמיד נתקלים באותה הבעיה: אני חייב להתייחס לחברים שלי ולכל העולם לפי העיקרון של "ואהבת לרעך כמוך". אני חייב לאהוב אותם, להתחבר עימהם, כיצד זה אפשרי? – זה לא מוצא חן בעיניי, אינני מסוגל לכך. כאן אנחנו חייבים לקבל את התנאי הזה, את החוק הזה של האמונה למעלה מהדעת, להחליט שנעשה זאת.
יש לי אפשרות לבצע את התנאי הזה במעשה, אפילו ללא הרצון, כמו שנאמר "נעשה ונשמע!". לכן, כפי שנאמר בתורה, פרח מטהו של משה. זה מתרחש בעזרת כוח הברכה מלמעלה, כאשר מקבלים את הדעת של המדרגה העליונה, שזה אומר שהולכים בעקבות הבורא. הרי הבורא הוא מדרגה יותר עליונה ולא משהו רחוק.
כך גם ילד קטן לומד מהגדול: הוא עם פה פעור קולט את כל המילים של המבוגר, את כל התנועות וכל הדוגמאות. מה שלא תראה לו, הוא יתפוס הכול. בזכות זה הוא מתפתח. את אותו הדבר אנחנו צריכים לעשות בכוח רב כנגד הטבע שלנו, לחייב את עצמנו ללמוד מהמדרגה העליונה. זה נקרא אמונה למעלה מהדעת. אותו הכוח שאני רוכש מהמדרגה העליונה, נותן לי הרגשה, דעת, ידע ומידע.
זה רק נקרא אמונה למעלה מהדעת, מאחר ובמצבי הנוכחי אני חייב ללכת כנגדו. אך ברור לגמרי שזה כך. הרי במדרגה יותר עליונה ישנו רצון ליהנות גדול יותר, והוא גם גדול יותר בכוונת ההשפעה. ללא שום ספק, מדרגה יותר עליונה המנוגדת לי, אף פעם לא נראית לי הגיונית.
מתוך שיעור זוהר על פרשת השבוע, 11.06.2010
ראה מאמרים קודמים בנושא:
לוגיקה עליונה
לקפוץ מהגג עם המצנח של הבורא
העליון תמיד צודק