בלי ביטול עצמי בתוך הקבוצה אי אפשר לקבל כלי רוחני. הרצון לקבל הוא מעל בחינת ההשפעה, זאת אומרת שהאדם ילמד וילמד אך לא ישיג שום תוצאה. אפילו להיפך, אם הוא שם את עצמו מעל החברים, הלימוד יהפוך עבורו לסם המוות, ויהפוך אותו ל"עטלף". אם הוא יעמיד את עצמו מתחת לחברים, הלימוד יעשה ממנו "תרנגול", המבשר על בוא השחר.
הכול תלוי בהתייחסות שלי לקבוצה ולחברים. הפעולה החיצונית איננה חשובה, הכי חשוב הוא מה שקורה בלב האדם:
הצעד הראשון כלפי המטרה נעשית כאשר אני חש את כולם כאחד ואת עצמי כאפס. כך אני מרגיש את עצמי קטן מהם פי 10. במדרגה השנייה האגו מוסיף לי את הכבדת הלב ואני אצטרך להרגיש אותם פי 100 יותר חשובים ממני, ובמדרגה השלישית ארגיש אותם פי 1000. אחרת לא אוכל לבקש את ההשפעה של המאור המחזיר למוטב. כל פעם שארצה לעלות אצטרך לרדת יותר נמוך. לכן כל פעם תרגיש פער יותר גדול בינך לבין הסביבה: פי 10, 100, 1000.
ללא התמיכה של הסביבה זה בלתי אפשרי, בלי המטרה העיקרית שכולם משתוקקים אליה וכל אחד מקבל התפעלות וחשיבות מהרוחניות, ההבנה שזה הדבר היחידי ששווה להתעסק בו בחיים. אנחנו מתחילים מאהבת חברים, שעוזרת לנו למשוך את האור המקיף, המתקן אותנו ונותן לנו אהבה לחבר, וממנה אנחנו מגיעים לאהבת הבורא.
מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 30.05.2010
רשומות קודמות בנושא:
נוסחה פשוטה לחיים רוחניים
כיצד פועל מנגנון התיקון
סרגל למדידת רוחניות