העולם מצפה לראות את יופייה של הכלה

בעל הסולם מאמר "אחור וקדם צרתני":

"כי הזוכה לחבר ב' העולמות, הוא מגלה ב"הוה" מלבושו ב"ה, שכל הנעשה הוא לבוש לגילוי שכינה."

אם אדם מאמין שכל שינוי בו נעשה על ידי הבורא, ובהתאם לכך בונה את יחסו לכל רגע בחייו, כמו לגילוי הטוב והמיטיב שנובע רק מהבורא, אז הוא דומה ל"סוס המשתווה בתנועותיו למתג ורסן של רוכבו".

כלומר, בכל מצב הוא בודק שלא רוצה לתקן את העולם, אלא רק את יחסו לעולם. הוא מבין שלא הוא שולט ומקבל החלטות, אלא הכול נקבע על ידי האור. אדם צריך רק לגלות זאת כל פעם נכון, לסובב את עצמו נכון כלפי המקרים שעוברים עליו. המצב מתגלה כלפי הרצון לקבל שלו. והוא מסובב את עצמו בצורה כזאת איך הוא היה מרגיש וחושב אילו היה ברצון להשפיע. מהבורא מגיע רק טוב. ואם אנחנו רוצים לשמוע בקול של הבורא, אז כל רגע אנחנו מקבלים בהדרגה השפעות, אחת אחרי השנייה. ועלינו להישאר רגישים וערים אליהן כל הזמן, לקבוע את היחס הנכון בכל רגע. ואז אנחנו נתקדם נכון בהתאם למצב הקיים, שבו לא הסוס מוביל את רוכבו, אלא הרוכב הוא זה שמוביל את הסוס למטרה.

הבורא יוביל אותנו, בעזרת המצבים השונים שמתעוררים. ואנחנו נשתדל לתקן את עצמנו, נתייחס אליהם כמו לטובים ולמיטיבים שמגיעים מהבורא, וכך ניישר את הכיוון שלנו ונתיישר פנים אל פנים עימו. אם אנחנו נשקיע בכך מאמץ ונבקש שהבורא, האור, יעזור לנו להרגיש כך את המתרחש, אז הוא בהדרגה יתחיל לשנות אותנו ויאפשר לבנות יחס כזה.

כפי שכותב בעל הסולם במאמר "אחור וקדם צרתני":

"נמצא, כי בבחינה זו הוא ג"כ חיבור, אלא "אחור באחור", ז"א שלא ברצון הלובש ושלא ברצון המלביש והבן. והעושים רצונו, דהיינו, המגלים בעצמם לבושי מלכות ב"הוה", מחוברים בבחינת "פנים בפנים", ברצון טוב של הלובש וברצון טוב של המלביש והבן".

אדם אינו מגלה את ה"מלכות" עצמה אלא את לבושיה, הוא מוריד ממנה את ההסתרות, את כיסויה, הופך אותה מאחור לפנים. כמו שמרימים את ההינומה ומגלים את פניה הנפלאות של הכלה, כך גם האדם מגלה את ה"מלכות". מסתבר שה"קליפה", היחס האגואיסטי שלנו, עוזר לנו להפוך ולהגדיל את הקשר עם הבורא שמתגלה לנו פי תר"ך פעמים (620).

מתוך שיעור על פי מאמרו של בעל הסולם "אחור וקדם צרתני", 30.07.2012