דף הבית / המשבר ופתרונו / יחסים / העולם הוא תוצאה של הכוונות שלנו

העולם הוא תוצאה של הכוונות שלנו

שאלה: מה זאת כוונה הראויה למעשה?

תשובתי: העולם שלנו, זה עולם של מעשה. כל המעשים הגשמיים שלנו מבוססים על הפעולה עצמה. החשבון שלנו נעשה רק לפי המעשה ולא לפי הכוונה. בעולם שלנו אנחנו לא יכולים להיות בטוחים, האם זיהינו, יצרנו מחדש, הערכנו ושקלנו נכון את הכוונה, בעוד שאת המעשים אפשר לראות, למדוד ולהשוות, מפני שהם משאירים אחריהם תוצאה גשמית מדויקת.

כוונות, אלה הן המוטיבציות הפנימיות שלנו שאינן מובנות לאחרים ולא לנו וכעבור דקה נשכחות. אי אפשר לעשות שום דבר בקשר לזה.

לפי חכמת הקבלה אנחנו יצורים מיוחדים, המורכבים ממעשים וכוונות. ככל שהאדם מפותח יותר, ככל שהוא מרוחק יותר מהקיום הבהמי, כך הכוונה שלו חזקה יותר וקובעת את המעשה. כלומר הפעולה יכולה להיות לא משמעותית, ואילו הכוונה גדולה מאוד. במקרה כזה, אדם שמבצע מעשה מקדיש תשומת לב דווקא לכוונה.

נניח, שאני נותן למישהו מתנה קטנה או עושה משהו בקושי רב, אבל השקעתי בזה את כל הנשמה שלי, אז האדם שמקבל את התוצאה מהמעשה שלי, מודד אותו כבר לפי כמות המאמצים שלי על ידי כוונה טובה.

אז איך עלינו למדוד כוונה? בכך מסתכמת הבעיה, מפני שהעולם הופך להיות יותר ויותר גלובלי. עלינו להרכיב בינינו מערכת אחת של יחסים הדדיים. אבל אנחנו לא יכולים להעריך זאת רק לפי המעשים שלנו. מפני שכאן אני לא עובד כמו למשל כרסם במפעל, שמייצר אלף יחידות של תוצר וזה קובע את רמת ההשקעה שלו, את המשכורת שלו, את היחס של הסובבים אליו וכדומה.

בזמנינו, יותר ויותר נפוצים מקצועות שבהם נמדדות כוונות. אנחנו משתדלים למדוד את היחסים בין בני האדם: במה אני מעורר את האנשים, כיצד הם מתעוררים ממני, אנחנו מתחלפים בשירותים וכולי. כלומר הכוונה מתחילה לרכוש חשיבות יותר ויותר גדולה, ולכן העולם שלנו נתקל בבעיה גדולה. ככל שאנחנו מתפתחים יותר, מתרחקים מהמצב הבהמי, כך מופיע יותר הצורך במדידת כוונות. בעוד אנחנו לא יכולים למדוד אותן.

כלומר, היחס של האדם קובע ומגדיר את העולם. העולם עצמו הופך לתוצאה של הכוונות שלנו. וכאן צצה ועולה בעיה, העולם נכנס למשבר לא בגלל ייצור יתר, לא בגלל שאנחנו לא יכולים להסתדר זה עם זה, אלא מפני שהכוונות שלנו לא נכונות. אבל אנחנו לא יודעים איך לעשותן נכונות, איך להעריך ולשקול אותן.

באופן פתאומי לגמרי עבורנו, אנחנו מוצאים את עצמנו בעולם לא גשמי, מפני שמופיעים בינינו המון קשרים הדדיים רגשיים, רוחניים, נפשיים, שאותם אנחנו לא יכולים למדוד ולהתחשב בהם.

הכוונות הופכות להיות יותר חשובות מהמעשה, והעולם הופך להיות מגושם, לא מותאם לחיי בני אדם. הוא מתחיל "לדחוק אותנו החוצה" מעצמו, מפני שהוא נברא  בסך הכול למצב הבהמי של בני האדם.

עכשיו אנחנו כמו בהמות. בהמות אינן מתביישות זו מזו: אני רוצה "לאכול" אותך, אתה יכול לחמוק ממני, אם תצליח אז תצליח, ואם לא, אז אני אוכל אותך. הכול בנוי על מעשים מדויקים, ולא על כוונות. והכוונות ברורות לחלוטין, מפני שהמעשים והכוונות הם תואמים, חופפים.

כאשר אנחנו עולים מעל למצב הבהמי לדרגת אדם, אנחנו חייבים להתחיל לקחת לתשומת ליבנו את הכוונות שלנו. ואותן אפשר להעריך אך ורק בעזרת חכמת הקבלה.

שאלה: האם אתה יכול לתת לנו דוגמה של כוונה  בצורתה הטהורה?

תשובתי: נניח, יש לי כוונה מסוימת ביחס אליך. אתה לא רואה אותה ולא יודע עליה. אני צריך להגדיר ולקבוע אותה בתוכך, לראות, לגלות, לדעת ולבדוק. אם על ידי הכוונה שלי אני רוצה להזיק לך, בזה אני אזיק לעצמי.

מצד שני, עולם הכוונות הוא הרבה יותר פשוט. אם אנחנו נכנסים לתוכו, אז אנחנו כביכול מוחקים את כל המעשים, עושים "delete", על כל העולם שלנו, ונשארים בו רק נקודות וכוונות מהנקודות הללו ביחס זו לזו. וזהו העולם הרוחני.

תנסה לתאר לעצמך כ 7-8 מיליארד נקודות, שכל אחת מהן, לפחות בתחום כלשהו מסביבך, בקורלציה עם אחרים בכוונה מסוימת: או רע או טוב, או פלוס או מינוס. הכוונה מכוונת, או שלאחר יהיה טוב, בהתאם לאיך שהוא מבין זאת ולא אתה, או לעשות לאחר רע, בהתאם לאיך שאתה מבין ולא הוא.

שאלה: האם יכולות להיות רק שתי כוונות?

תשובתי: רק שתי כוונות, שום דבר אחר. וכל אחת מהן יכולה להיות עוד יותר מדורגת לפי גודלה. היחסים שלנו עם אחרים קובעים את העולם שלנו ואת המעבר לעולם העליון.

אנחנו ממיינים את כל הכוונו, שיכולות להיות לבני האדם, ולוקחים בחשבון רק את אלה, שקיימות בינינו. אם הן חיוביות עבור אחרים, הן נקראות רוחניות, ואם הן שליליות, אז הן נקראות גשמיות. כל הכוונות של הדרגה הגשמית שלנו, הן רק למען עצמי ונזק לאחרים.

מתוך שיעור וירטואלי, 25.03.2018

 

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/RyMvy

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest