דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / קבוצה / "עשיריות" / העולם האינטגרלי בצילום רנטגן

העולם האינטגרלי בצילום רנטגן

שאלה: אם אני חי בעולם אינטגרלי, אני לא יכול לומר שבגלל חוסר תיקון מסוים אני מקבל מכה. אולי אני טעיתי בדרך והבורא מחזיר אותי לדרך בצורה כזאת, ואולי אלה בעיות חיצוניות של כל הדור. אז כיצד האדם יכול לבדוק את עצמו שבדרך הוא עושה עבודה נכונה?

תשובתי: העולם האינטגרלי הוא השתקפות של עולם אין סוף. אנחנו כבר נמצאים בעולם אין סוף, אבל הוא נסתר מאיתנו. ועלינו לכוון את עצמנו לאין סוף הזה, כי "סוף מעשה במחשבה תחילה". כלומר, עליי להבין שאני רואה לפניי מציאות שבורה, כי כך אני מרגיש אותה בחושים שלי. אבל למעשה זאת מציאות אחת, כי קיימת רק נשמה אחת מלאה באור אחד וכוח אחד שמחזיק את כל זה בייחוד מושלם.

אז כיצד אני יכול בכל רגע בחיי להגיע להרגשה כזאת בעזרת המאמצים שלי?

ישנן בעיות קטנות שנותנים לאדם לפתור עכשיו, מפני שזה אפשרי. וישנן בעיות יותר גלובליות שבינתיים הוא אינו מסוגל לפתור.

כאילו אני מגיע לעשות צילום רנטגן, נעמד לפני המכשיר, עושים לי שיקוף ומראים לי את הצילום. אני רואה בו כוכבים, פלנטות, אחריהם את כדור הארץ, ועל פני כדור הארץ יצורים שונים, דומם, צומח חי ובני האדם. אי שם מתפוצצים כוכבים, גלקסיות, כדור הארץ בוער מבפנים ואנחנו חיים על פני הקרום הדק שלו שמכוסה במעט צמחיה כמו שיער על פני הראש. על פניו מתהלכים בעלי חיים ואנשים קטנים. ואת כל זה אני רואה בצילום הרנטגן שלי.

אבל אומרים לי לא לדאוג לכל התמונה הגדולה הזאת! אומרים לי לעזוב בינתיים את כל הכוכבים ואת כדור הארץ עם כל הצמחייה שלו ולהתחיל להתרכז במה שבכוחי לתקן כאן ועכשיו.

ואז אני מצמצם את הראיה שלי, אני מפסיק לדאוג לכל העולם, כי בכל מקרה אין לי כלים לתיקונו. אין טעם לשבת סתם מיואש ולבכות על מה שקורה אי שם בהונולולו.

לכן, קודם כל, נותנים לי קבוצה בת עשרה אנשים. כי יותר מעשרה אני לא מסוגל להחזיק בתוך המוח שלי. עליי להתרכז בעשירייה הזאת, ולבנות את היחס שלי כלפי כל העולם שאני רואה על צילום הרנטגן, אבל דרך העשירייה הזאת. אותם אני מסוגל להחזיק בפוקוס. ובמידת החיבור שלי איתם, אני אוכל להתייחס נכון לכל היתר, למה שקורה מחוץ לגבולות של הקבוצה.

עליי להאמין שאם אני אבנה יחס נכון בתוך הקבוצה, אז בינתיים זה יהיה מספיק כדי לסדר יחס נכון כלפי כל העולם. אם פתאום יבואו אליי בטענות מדוע אני לא דאגתי לשבט זולו שנמצא בקצה העולם, אז אני אענה שאני לא יכולתי, כי הסתכלתי על כל העולם דרך הקבוצה. אני מציע להם להסתכל בתוך העדשה ולהיווכח! הם מגיעים, מסתכלים ורואים שאני באמת לא יכולתי לעשות כלום, ואז מנקים אותי מכל אשמה.

כך אני כל הזמן מסתכל דרך הקבוצה. ואם הבעיות מגיעות אליי דרך הקבוצה השלמה, אז יתכן שהן נוגעות לכל האנושות או לכל כדור הארץ, אבל עליי לדעת שהן התגלו לי מפני שבזכות הקשר שלי עם הקבוצה אני כבר מסוגל להחזיק אותן בפוקוס. הן כבר נכללות בתוך התמונה שאני רואה על העדשה שמרכזת את קרני הראיה שלי. כלומר, האירוע הזה כבר נמצא בשדה הראיה שלי.

כך אני מתקדם. לכן, בינתיים אני לא מסוגל להקיף את כל העולם ולדאוג להכל. אני יודע רק דבר אחד, שאם אני אדאג למה שאני חייב לעשות בהתאם למדרגה שלי, אז זאת תהיה ההשפעה הנכונה שלי על המציאות. וליותר מזה אני לא מסוגל, אבל גם לא דורשים ממני, כפי שדורשים שילד קטן יעשה רק את מה שהוא מסוגל לבצע בהתאם לגילו.

מתוך שיעור על פי מאמר ע' מספר "שמעתי", 28.10.2013

ידיעות קודמות בנושא:
עבודה בעשיריות: סף קבוע של תפיסה
הידיים שעליהן מונח העולם
העולם יימשך אחרי הקבוצה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/x3PA4

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest