דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / העובר רואה מסוף העולם ועד סופו

העובר רואה מסוף העולם ועד סופו

שאלה: כשאני קורא בזוהר, אני כל הזמן משתדל להבין מה עליי לחבר. אם נביט על הדוגמה של העובר ברחם אימו, הרחם הוא שלם והעובר מורכב מחלקים, תחילה רק מתאים בודדים, ולאחר מכן גדל. האדם שנכנס לקבוצה, רואה את עצמו מחולק לחלקים כמו דרך עדשה שבורה. מה הוא צריך לחבר?

תשובתי: בעובר יש הכול – זה הנשמה שלו. הנשמה הזו שלמה וכבר נמצאת במצב של גמר התיקון. אך אנחנו רואים לא את המידה השלמה שלו, אלא את מידת התיקון שלו.

לדוגמה, יושב לפניי קוף ענק. ואני אומר שהוא קטן ממש, כיוון שאני מעריך את מידת השכל שלו. כל יתר הבשר שלו לא חשוב לי. מידת השכל שלו קטנה ובעיניי הקוף הוא כזה.

כשאנחנו מדברים על העובר הרוחני, אנחנו מתכוונים למידה קטנה של תיקון של רצון להנות עצום, ולכן אנחנו מכנים אותו "עובר".

לאחר מכן אנחנו אומרים שהוא הגיע לגיל חודש, כלומר רכש "מסכים" על הרצון שלו להנות בגודל של חודש אחד.

יש לו רצון להנות עצום, אך הוא רכש "מסכים" בינתיים רק על תחום קטן, על השכבה העליונה של הרצון הזה.

לכן אני אומר שהשכבה הזו היא "עובר", וכל השאר עוד לא התעבר, הוא נמצא רק תחת ה"צמצום" ועדיין לא נכנס לשום התפתחות.

שאלה: אז במה טמון התיקון? מה אני מחבר בהיותי חלק קטן מרצון עצום?

תשובתי: אותו החלק שאתה יכול לצרף לקבוצה – או בביטול עצמך או בהשתתפות מועטה או במסירות נפש אמיתית, זה אומר שאתה גדל, הופך או לעובר או לקטן או לגדול.

לדוגמה, בעולם שלנו ישנה חברה אנושית גדולה – שבעה מיליארד איש. אישה מסוימת נכנסת להריון. פירושו של דבר, שלחברה האנושית נתווסף מישהו, אך בינתיים הוא נמצא בחברה הזו כעובר. לאחר מכן הוא נולד, והופך כבר לתינוק בחברה האנושית. לאחר מכן גדל והופך לחבר בוגר בחברה.

את אותו הדבר אנחנו מהווים בקבוצה: או עוברים, או תינוקות או חברי הקבוצה או בכלל לא נמצאים בה, הכול תלוי במידת הביטול וההשתתפות.

קיימת מידת הביטול הנקראת "תקופת העיבור", קיימת מידת ההשתתפות הפאסיבית – "תקופת הינקות", מצב קטנות, וקיימת מידת ההשתתפות האקטיבית – "תקופת הבגרות", גדלות.

הרצון להנות לא נעלם, לא קורה איתו כלום. אנחנו מדברים רק על אילו חלקים של אותו הרצון נכנסים לתיקון.

רק את זה אנחנו לוקחים בחשבון. לכן תמיד יש לפניי את ה"מפלצת" הזו – את הרצון להנות העצום, ואם מתגלה בו כתם זעיר שנכנס לעיבור, רק עליו אנחנו מדברים, הוא נמצא ברוחניות, וכל השאר לא חשוב לנו.

לא חשוב במקרה שהוא נמצא תחת ה"צמצום" ולא עובד לתועלת עצמו, הרי לא יכולים להיות שני הפכים בנושא אחד.

שאלה: האם הכתם הזעיר הזה, זה ה"נקודה שבלב", עובר הנשמה? והרצון השלם, המתוקן, זה הקבוצה?

תשובתי: נכון. אבל צריכים להבין, מתי אנחנו הופכים לעובר רוחני ("עיבור דקדושה") – כשאנחנו מוכנים לוותר על הכול ולהיות מסורים לגוף הכללי, כאילו אנחנו לא קיימים: "שיעשו איתי כל דבר, אני לא קיים".

שאלה: אבל הרי בהתחלה אני לא רואה את כל הגוף.

תשובתי: כשאתה הופך לעובר, אתה רואה את הגוף שלך, את הרצון שלך להנות. לכן כתוב: "עובר במעי אימו רואה מסוף העולם ועד סופו", "ומלמדים אותו את כל התורה כולה". הרצון להנות נמצא לפניו, רק שהוא לא משתמש בו.

שאלה: אנחנו מתחילים לראות אותו בזמן קריאת הזוהר או "תלמוד עשר הספירות"?

תשובתי: אם ללא כל החכמות האלה שאנחנו מדברים עליהן עכשיו, אנחנו מכוונים את עצמנו לביטול בפני הקבוצה כדי להיות שם כעובר, לקבל בצורה ישירה את כל מה שיש בקבוצה ביחס למטרה, אז בכך אנחנו מכינים את עצמנו להפוך לעובר רוחני.

שאלה: מה יש בקבוצה שאני צריך לקבל ממנה?

תשובתי: אם אני אתחיל לבטל את עצמי, אני ארגיש מה נמצא בקבוצה – גדלות המטרה, אהבה, איחוד, תמיכה הדדית, ערבות.

אך כל זה נמצא "מלמעלה למטה" ועדיין לא נמצא בקבוצה בהרגשה, בגלוי.

אם אני מבטל את עצמי, אני מרגיש מה יש בה בפוטנציאל שצריך להתגלות ביחס לחברים.

הם עדיין לא מגלים את זה. כמו בדוגמה עם רבי יוסי בן קסמא:

הוא ידע כיצד לבטל את עצמו בפני החברים, התלמידים המתחילים שלו, ולכן היה מגלה מה יש בהם מלמעלה, אף על פי שהם עדיין לא גילו את זה.

וכך הוא היה יכול לגלות את המצבים שלהם עד לגמר התיקון, כיון שברוחניות אין שינויים. כל המצבים כבר קיימים והשינויים מתרחשים רק ביחס לאדם המשיג רוחניות.

שאלה: מה תלוי באדם שהוא יתחבר עם המצב העליון הזה?

תשובתי: הכול תלוי בביטול העצמי שלו. זה השלב הראשון. התקדמות זה תמיד ביטול עצמי, אך תחילה זה ביטול עצמי פאסיבי ולאחר מכן אקטיבי יותר ויותר, כאשר אפילו הרצון להנות עובר להשפעה.

וכל זה מתבטא ביחס לקבוצה. אין כאן שום פשרות. אתה יכול לממש את זה, אתה מסכים לכך? – בבקשה. לא – עדיף שתלך. אחרת, אתה תפריע לאחרים, וגם לך יהיה גרוע יותר.

לכן אנחנו צריכים להסכים עם נוכחות האנשים שאינם מפריעים, על אף שזה גם משא נוסף ב"ספינה" שאנחנו צריכים להסיע כשאנחנו מקווים שהם יתעוררו אי פעם.

אבל אם מישהו באמת מפריע למשך תקופה ארוכה, אסור להסכים עם זה. זה נוגע במיוחד לאלו שלא משתתפים בצורה פעילה בפעולות האיחוד של הקבוצה.

מתוך שיעור לפי ספר הזוהר, 18.12.2012

ידיעות קודמות בנושא:
עובר הנשמה ושלבי גדילתו
כמו עובר ברחם אמו
חפירה טובה

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest