דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / העוּבָר הוא חלק מאימא "בינה"

העוּבָר הוא חלק מאימא "בינה"

קצת לפני הכנס האחרון אנחנו התחלנו את ההכנה שלנו לקראת המצב של "עוּבָר" רוחני, ובה אנחנו ממשיכים בצורה עקבית. זוהי המטרה הקרובה עבור החלק העיקרי של הקבוצה העולמית שלנו. בקבוצה יש תלמידים יותר מתקדמים ופחות מתקדמים, אבל החלק העיקרי של הקבוצה נמצא במצב כזה שהוא חייב להתכונן לתנאי קיום בצורה של "עוּבָר" בעולם הרוחני.

נאמר, ש"עובר, ירך אמו", כלומר הוא מבטל את עצמו לגמרי ו"אוכל, מה שאמו אוכלת". אימא מבררת עבורו את מה שהכי טוב בשבילו, והוא מקבל הכול בהכרת תודה כדבר שמגיע מ"אין עוד מלבדו". הוא נכלל לגמרי בבורא, מבלי שמקבל שום החלטות עצמאיות. כל הכוחות שלו מרוכזים רק על איך ללכת בעיניים עצומות.

זה לא אומר שאין לו דעת ורגשות משלו. אבל הוא משתדל להידמות לעליון בכל מה שרק אפשר. אין לו עדיין "כלים" פנימיים לא במוחא ולא בליבא, שמאפשרים לו להתחיל לעבוד בעצמו עם כאלה רצונות, הוא רק יכול להתעלות מעליהם.

זה אומר, שאין לו "פה", אלא הוא מקבל הכול דרך ה"טבור", כלומר ישירות לתוך ה"כלים" שלו. "פה" (פה של "פרצוף"), זהו מקום שבו עומד ה"מסך", ל"ב שיניים, ל"ב נתיבות חכמה. כאשר יהיו לו שיניים הוא כבר יוכל ללעוס איתן, לברר, לחלק ולהחליט, האם המילוי הזה מתאים לו או לא. אבל בינתיים כל זה לא קיים אצל העוּבָר והוא מקבל הכול הודות להשפעה של חסדים מהעליון שלו, מאימא "בינה", בכך שמקבל את זה כחסדים גלויים. על אף שהוא בעצמו נמצא בחושך גמור.

אם אנחנו נוכל לתאר לעצמנו את המצב הזה של עיבור, לראות את עצמנו כ"עוּבָר" כלפי הקבוצה, כלומר נבטל את עצמנו בפניה, אז במאמץ המשותף ניכנס לעולם הרוחני.

זוהי דרגה גבוהה מאוד. היא לא מוגבלת, מפני שעל ידי הביטול של הכלים שלו האדם הופך להיות בלתי מוגבל, הוא מקבל את כל מה שבא אליו ומוכן לכל התנאים. הוא מקבל "למעלה מהדעת" שהכול בא אליו מהעליון, וכך מתקדם בכל ירחי הלידה.

הכול תלוי בנו, במאמץ שלנו. לא צריך לחכות שזה יבוא בעצמו מלמעלה. שום דבר לא יבוא סתם כך, חוץ מייסורים שיבואו בדרך של "בעיתו", במקום בדרך של "אחישנה" (דרך של אור).

אבל אם אנחנו רוצים לזרז את ביאתו של המצב הבא, כדי לא להתפתח במהירות טבעית שתימשך הרבה שנים כדי להשיגו, אז אנחנו חייבים לעורר זה את זה, כמ"ש: "איש את רעהו יעזורו". אנחנו צריכים להראות זה לזה דוגמה של "עוּבָר" רוחני, כלומר עד כמה כל אחד מבטל את עצמו כלפי הקבוצה ומקבל הכול בשמחה, בהתלהבות, בהתרוממות, בהתעוררות. אף על פי שהוא לא מרגיש כך בפנים, אבל הוא מבטל את עצמו בפני העליון.

מצב כזה נקרא "עוּבָר", כי כל זה אינו תואם לרצון העצמי שלו, אלא נגדו, מנוגד לרגש ולשׂכל שלו. אבל אם הוא מתעלה מעל עצמו, מעל לשׂכל ולרגש שלו ומתחיל לקבל את העליון, דווקא שהעליון הוא שלם, אז הוא יתקדם לבנות מעצמו "עוּבָר".

המצב הזה נבנה מעל לרגש והשׂכל הגשמיים ומהווה את הדרגה הראשונה שנבנית מעליהם. ובה אנחנו כבר צריכים לברר כיצד לממש את כל העצות של המקובלים על ידי עזרה הדדית, התעוררות, הרגשת חשיבות המטרה. זו המטרה הקרובה שעומדת עכשיו לפנינו.

מתוך ההכנה לשיעור, 08.02.2013

ידיעות קודמות בנושא:
אני בהריון עם כל העולם, והעולם בהריון איתי
להתכלל בעבודה עד לביטול עצמי
אין מקום מוגן ובטוח יותר מהידיים של אמא

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/Ihclw

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest