קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: האם אפשר להישאר בהרגשת העולם הגשמי ויחד עם זה להשיג את הרוחניות?
תשובתי: אדם שמשיג את הרוחניות אינו מאבד שום דבר בהרגשות שלו. להיפך, הוא מרגיש הרבה יותר את העולם הזה, כמקור וכסיבה ליהנות.
להיות בעולם הרוחני פירושו להשיג בשביל מה אתה חי. ואז, כל החיים האלה, במציאות שאתה מרגיש בגוף שלך, שנקראת "העולם הזה", גם היא שווה את זה.
העולם הרוחני הוא הבורא. כשאני מרכיב את היחס שלי לאחרים, שהיה מפוזר ושבור, והופך אותו לאחד, שקרוב אליי, אני מתחיל לגלות ביחס הזה את הבורא.
דרך כל העולם הזה כמו דרך עדשה מרכזת, אני מרכז את כל היחס שלי אליו, באהבה, באיחוד ובחיבור, ובנקודת הריכוז הזאת אני מגלה את הבורא.
זה כמו שהרבה קרניים (צורות היחס שלי) נכנסות לתוך העדשה הזאת (קבוצה, אנושות), יוצאות ממנה ומתרכזות בנקודה אחת (בבורא).
לכן שום דבר לא נעלם. אלא דווקא להיפך, אני משתמש בכל העולם הזה. בלעדיו אין לי מה לעשות. עד לגמר התיקון אני חייב להיות בעולם הזה, ואם לא סיימתי את התיקון, אני צריך לחזור לאותה ראיית המציאות.
כי מהי המציאות הזאת? – אני חוזר לאותן ההבחנות, לאותם הרצונות שלא סיימתי לתקן. ואז אני שוב רואה איזושהי מציאות ומרגיש את העולם כפי שהוא עכשיו, או אולי קצת אחרת. אבל אני חייב לראות את המציאות בכוונה על מנת לקבל, בכלי הקבלה המקולקלים שעדיין נשארו לי, עד שאתקן את כולם. ואז המציאות הזאת נעלמת, מפני שהיא הופכת להיות אחידה.
תסתכלו מהצד על המציאות שניצבת לפנינו, וגם על המציאות הרוחנית. אנחנו צריכים להסתכל על הרצון לקבל ועל כמה שאנחנו מרגישים בו בכוונה על מנת לקבל או על מנת להשפיע. בהתאם לזה אנחנו נמצאים במציאות זו או אחרת. והגלגולים שלנו הם כמו החלפת פרצופים, פרצוף אחר פרצוף.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 23.01.2012
ידיעות קודמות בנושא:
בשביל מה נברא העולם שלנו?
לרוחניות – דרך העולם הזה
בשביל מה לי כל העולם הזה?
