העברת האהבה

האדם נברא בחטא, כלומר עם הרצון לקבל האגואיסטי, עם המחשבות רק על עצמו. זה הפוך מהמערכת הגלובלית של הטבע שהיא מערכת אנלוגית, אינטגרלית ענקית, שבה הכול מתנהל רק על ידי שיתוף פעולה כללי. לכן, הטבע פועל לפי הנוסחה של איזון כללי בין כל חלקיה למען מימוש המטרה המשותפת.

מטרת האנושות היא להתחבר כדי להפוך לגוף אחד כפי שהיה לפני השבירה.

חלקי הטבע הדומם, הצומח והחי מבצעים את תוכנית הבריאה בצורה אינסטינקטיבית, מפני שהטבע פועל בתוכם בצורה ישירה. אין להם שום בחירה חופשית, שום אפשרות לשנות משהו בעצמם.

האנשים נבדלים מבעלי החיים מפני שיש להם בחירה חופשית, וכדי לממש אותה, ניתנה להם תכונה ההפוכה מהטבע, תכונה אגואיסטית שמחייבת אותם לפעול לרעת הזולת, כלומר, לרעת עצמם, מפני שהם חלק מהמערכת האינטגרלית הכללית. אבל הם עוברים על האיזון הטבעי בלי להבין זאת.

מסתבר, כשאדם נמצא בתוך המטריצה, הוא כל כך קצר רואי שהוא אינו מסוגל לזהות את ההרמוניה שבה ומנסה כל הזמן לחטוף לעצמו, למשוך את הכול לעצמו וכתוצאה מזה גורם נזק עצום לעצמו ופוגע בעצמו. הוא אינו מבין, מדוע הקשר האגואיסטי האינסטינקטיבי שלו עם העולם שניתן לו מהטבע, גורם לו נזק.

כתוצאה מההתפתחות האגואיסטית, האנושות מתחילה בהדרגה להגיע להבנה שהאגו הוא רע, הוא מתגלה בקשר בינינו ואי אפשר לברוח מזה.

העולם הוא מערכת אחת, נכון להיום זאת כבר עובדה מדעית מוכחת, אבל האגו בכל זאת לוחש לנו שצריך לחטוף פה ושם, כי כך יהיה לנו טוב יותר. לכן, מסתבר שאין לנו לאן לברוח ממנו, כמו במשל על העקרב והצפרדע.

העקרב ביקש מהצפרדע להעביר אותו מעבר לנהר, והבטיח לה שלא יעקוץ אותה, אחרת גם הוא יטבע. אבל כשהם היו בתוך הנהר הוא לא הצליח להחזיק את עצמו ועקץ את הצפרדע ושניהם טבעו.

כך גם אנחנו כל הזמן רוצים לעקוץ זה את זה, לחטוף לעצמנו. אנחנו לא רואים מעבר לאף שלנו. קוצר הראיה שלנו הוא בעיה גדולה מאוד. וכדי לעבור לדרגה הבאה של ראיה טובה, חסרה לנו תכונת ההשפעה והאהבה, התכונה של התכללות בזולת, להרגיש שהכול מסביבי שייך לי, שהם הקרובים שלי.

אילו אני הייתי מסוגל לראות את כל שבעה מיליארד בני האדם כילדים שלי או כחלקי נשמתי, הייתי מחבר אותם אליי, עובד רק לטובת המערכת הזאת והייתי בונה את נשמתי, אוסף אותה בחלקים על ידי היחס האלטרואיסטי החדש שלי, על ידי אהבתי, אז באמת אני הייתי רוכש את הנשמה.

כל החסרונות של האנושות, כל הכוונות היו הופכות להיות שלי ואני הייתי מקבל אישור מעבר לדרגת הקיום הבאה. אני הייתי נכנס לתוך התבנית המערכתית, האנלוגית והאינטגרלית, הנצחית והשלמה והייתי חי בה. אני הייתי מסיים את הקיום בדרגת החי שלמעשה אני פועל בה רק כדי לקיים את גופי והייתי עולה לדרגת קיום בתכונת ההשפעה והאהבה בין כל חלקי הבריאה ולא בתוך התכונה האגואיסטית של "לקחת ולחטוף".

בוודאי ששלב המעבר הזה הוא בעיה גדולה מאוד עבורנו. יש לנו מטרה, והיא, לעבור למדרגה הבאה. זאת הסיבה היחידה להמצאותינו בדרגה הגשמית, כדי לעלות ממנה לדרגה ההפוכה, להתגבר על הטמטום האגואיסטי כמו של העקרב, ולהבין שאנחנו חייבים להחזיק את עצמנו. בצורה כזאת אנחנו רוכשים חיי גן עדן חדשים מעבר לנהר, חוצים בשלום את הנהר בעזרת הצפרדע.

הרי העקרב היה בטוח שהוא לא יעקוץ את הצפרדע. כי מי ירצה להרוג את עצמו? אבל הטבע האגואיסטי שלנו שולט עלינו. כיצד אנחנו יכולים להבטיח לעצמנו שבדרך אנחנו לא נעקוץ זה את זה אף על פי שהאגו שלנו, היצר הרע שלנו כל הזמן דוחף אותנו לכך?

את השיטה הזאת מציעה לנו חכמת הקבלה, והיא שיטת התיקון על ידי האור העליון, כאשר האדם נכנס לסביבה מתאימה ועובד בתוך קבוצה, מכין את עצמו למעבר למימד החדש.

ואם האדם עדיין אינו מוכן לזה, לא יתנו לא להיכנס למימי הנהר כדי לחצות אותו. בצד הזה של הנהר כל מיני סיבות יחזיקו אותו ויהיה לו ברור שעדיין חסר לו ה"מסך", ההגנה מפני האגו שלו, מעצמו. זאת העבודה שלנו.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 02.09.2013

ידיעות קודמות בנושא:
נשמה יחידה
מחצית המטבע שלי
לידת מצב ה"אדם"

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest