דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / העבודה לא נעצרת לא ביום ולא בלילה

העבודה לא נעצרת לא ביום ולא בלילה

מתוך איגרת כ"ט של הרב"ש:

"ידוע שבכל יום צריכים לחדש את ענין האמונה (כלומר את ההשפעה). היינו, אפילו שעדיין אצלו יום, מכל מקום הוא צריך לחדש את היסוד של העבודה, היינו מטרת העבודה. היינו שלא המטרה הוא יום אצלו, אלא יכול להשתמש עם בחינת יום, בכדי להעיד על בחינת אמונה."

אם אדם משיג את בחינת "אור היום", זה רק בגלל שרכש את בחינת ה"אמונה". האמת היא, שעד שאדם לא התחיל את העבודה הרוחנית האמיתית, כלומר לא השיג את בחינת האמונה, את תכונת ההשפעה, הוא לא מבין על מה מדובר כאן. התכונה הזאת מאפשרת לנו לעבוד למעלה מהרצון שלנו.

וכמו שעבדנו פעם עם הרצון לקבל ורק בו בדקנו איזה מילוי יכולים לקבל, אנחנו ביססנו החלטות על האגו שלנו, על התועלת האגואיסטית. כך בעניין האמונה, היא צריכה להיות "למעלה מהדעת", למעלה מהרצון לקבל. והרצון לקבל הוא יהיה מכשיר המדידה שלנו, אבל כלפי האמונה, לפי כוח ההתגברות.

בסופו של דבר אנחנו סומכים ומתבססים על אותו הרצון, רק שמשתמשים במגמה הפוכה: "תעשה רצונך כרצונו". זה משמש היסוד לעבודה שלנו.

לכן, הדבר היחיד שאנחנו צריכים לעשות זה לצפות למאור המחזיר למוטב שייתן לנו אפשרות לעבוד למעלה מהרצון לקבל ולהשתמש בו בצורה הפוכה. כל זה קורה אם האדם לא מתייאש ומביא את עצמו בכוח למצב שהוא לא נותן לעצמו לברוח, ורואה את כל המימוש של העבודה שלו דווקא בחיבור במרכז הקבוצה. שרק שם, בחיבור שלנו, בהכנעה של עצמו, בלב אחד משותף, הוא יראה את מצבו החדש, את המדרגה הרוחנית.

את העולם הרוחני לא משיגים על ידי המוות של הגוף הפיזי, שבשלב כלשהו הוא ימות. לא צריך לקוות שמשהו ישתנה בזה. העולם הרוחני מתגלה רק על ידי יגיעה, המאמץ של האדם שמרכז את עצמו כדי להגיע למרכז הקבוצה. הכול נמצא שם וכולם נמצאים במרכז הזה, ובו נמצא גם הבורא. הכלי הרוחני שלנו זה החיבור בין כולם, והבורא הוא כמילוי של הכלי הזה. אם האדם משתדל להשיג כזאת תפיסה, אז זה מתגלה.

אתה יכול לבדוק את ההתקדמות שלך לפי עד כמה קל ונוח לך יותר לראות את העתיד שלך דווקא במרכז הקבוצה. עד כמה שאתה שמח שהכול מרוכז דווקא שם ולא במקום אחר! עד כמה שכבר לא יכול לתאר לעצמך מקומות אחרים, אפשרויות, סיכויים לגילוי רוחני, אלא רק במרכז הקבוצה. עד כמה שאתה מרגיש ומבין שכל מה שמתרחש ניתן רק במטרה לכוון אותך למרכז הקבוצה. ובאמת, אותו העולם שאתה רואה עכשיו הוא עולם מדומה, שנועד להראות לך את הסטייה שלך ממרכז הקבוצה. וכאשר אתה תתרכז בו ותתקרב לפתח הזה, למעבר לעולם העליון, אז אתה תראה ששם נמצא כל העולם.

ואחר כך שוב, כבר ברמה חדשה, יהיו לך חוסר כיוון ובלבול. במדרגה החדשה נדרשת כבר יכולת רגשית גבוהה יותר, כדי לראות את כל המציאות מרוכזת במרכז הקבוצה. ולכן אתה רואה שבעולם שוב הכול מקולקל, מבולבל. ואתה שוב צריך להיות מרוכז יותר במרכז הקבוצה, עד שהנך רואה שבאמת כולם נמצאים שם, וכולם מסודרים, בין כולם שורה אהבה ואיחוד. זו כבר תהיה המדרגה השנייה של סולם המדרגות הרוחני.

וכך פעם אחר פעם. כל התורה מספרת לנו על התהליך הזה. כך האדם עולה, אם הוא רואה ומבין מה זה "יום" אמיתי ו"לילה" אמיתי, ומשתמש במושגים האלה רק כדי להשתוקק ולמשוך את המאור המחזיר למוטב.

מתוך ההכנה לשיעור, 01.12.2013

ידיעות קודמות בנושא:
המוביל הבטוח ביותר
כמו ציפור שנושאת הכול אל הקן
בהתגברות על ההתנגדות האחרונה של האגו הגשמי

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/Mnkv6

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest