דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / העבודה המשותפת של האדם והבורא

העבודה המשותפת של האדם והבורא

העבודה שלנו מתחלקת לשני חלקים: בירור ותיקון. גם הבירור נעשה על ידי המאור המחזיר למוטב וגם התיקון. אבל אף פעולה – לא הבירור ולא התיקון, לא יתבצעו בלי הדרישה שלנו.

הדרישה נקראת תפילה, עליית מ"ן, חיסרון. החיסרון נחוץ כדי שהאור ישפיע ויבצע בדיוק את מה שאנחנו מבקשים, כלומר הנברא מגלה רצון יותר ויותר גדול להידמות לבורא, לעלות מדרגה אחר מדרגה.

בעזרת בירור יותר ויותר מדויק של כל הפרטים, האדם יכול להביא את עצמו להתאמה, כלומר לקרבה יותר גדולה לבורא. לכן, אם בתוך האדם אין כל רגע שינויים, אז הוא לא פונה בכיוון הנכון עם בקשה נכונה, לכן הוא לא מקבל תגובה, תשובה, גילוי ושינוי. וכך כל החיים.

אם מצבו אינו משתנה, אז הוא נמצא בדרגת חי. רק אם מתרחשים בו שינויים כתוצאה מהמצבים הקודמים שבהם היה ברור לו שהוא העלה מ"ן, אז הוא נקרא "אדם". הרי הוא בונה את עצמו בעזרת המאור המחזיר למוטב, בעזרת התורה. כפי שנאמר, "לא נתנה תורה אלא לאוכלי המ"ן".

לכן, על ידי מאמץ משותף בעזרת הערבות, אחריות ותמיכה הדדית, אנחנו צריכים כל פעם לעזור לכולם ולא רק לעצמנו, וכל הזמן לדאוג שכל הקבוצה העולמית תהיה בעליית מ"ן, בתפילה, בהרגשת הצורך והנחיצות לכיוון הנכון ולצורה הנכונה.

כדי להגיע לפנייה הנכונה, יש צורך בקיום הרבה תנאים בו זמנית. נאמר "אין לבוא למלך בלבוש שק", צריכים להקדים את הבקשה על ידי ברכה, כי היא פותחת את האדם ומארגנת אותו בצורה נכונה כלפי האור העליון, כלפי המדרגה העליונה. עליו לסדר את יחסיו עם הקבוצה, כדי שבקשתו תתאים למדרגה העליונה, למה שהמלך מוכן לשמוע ממנו. התפילה צריכה לצאת מתוך עומק הלב, עליה להיות תפילה כללית עבור הכלל, מלאה בשבח, הודיה ושמחה. והצער היחיד בתוך כל השמחה הזאת הוא רק בגלל שבתוך המצב המיוחד הזה שנתנו לו מלמעלה הוא רוצה להתקשר עוד יותר עם הבורא. וכל זה לא לתועלת האישית שלו, אלא כדי לדאוג לנשמה הכללית ולשמח את הבורא.

בסופו של דבר, העבודה שלנו מתרכזת בעליית התפילה, מ"ן. ואת התפילה מכינים על ידי כל התהליכים הקודמים, על ידי שינוי התכונות באדם, החל מאדם ועד אברהם. אחר כך ה"אבות" מתעוררים בו, אף על פי שהוא לא מרגיש זאת ואחר כך מגיעה הרגשה מסוימת של גלות. וכל זה כדי שבסופו של דבר יקבל את שיטת התיקון ויידע כיצד לפנות לבורא.

הפנייה הזאת נעשית כל פעם יותר ויותר מדויקת ונכונה ובאותו הגל שהעליון מוכן לקלוט אותה. כל התנאים מאורגנים תמיד לפי הדרגה שהאדם נמצא בה, ממנו דורשים רק עבודה שהוא מסוגל לבצעה. בהתאם לתנאים הפנימיים והחיצוניים שהוא קיבל: קבוצה, מורה, ספרים ולימוד, האדם מסוגל לעצב את הדרישה הנכונה. ובתגובה לדרישה הנכונה מגיע המ"ד. אם הוא מעלה חיסרון, אז מקבל מלמעלה כוח, "מי דכורין" (מ"ד), התגברות המלובשת במים. כך האדם רוכש כוח שבעזרתו יכול לממש את עצמו.

בדיוק בהתאם לבקשתו הקודמת, בהתאם לעליית מ"ן האדם מקבל בתגובה תשובה (מ"ד) ויודע בדיוק מה לעשות איתה. לכן, כתוב "זרעו לברכה". כך האדם מתקדם, מממש את המ"ד כדי לברר חיסרון נוסף, יותר גדול, ומחפש הזדמנויות חדשות להשפיע לבורא, כלומר מאפשר לבורא להשפיע לנבראים.

לכן, האדם שוב מחפש כיצד לחשוב על הנבראים ולא על עצמו וכיצד לחשוב על הבורא ולא על עצמו ועל הנבראים. כך הוא מארגן את המ"ן הבא.

כל פעם הוא יבין, ירגיש ויתאים את עצמו יותר ויותר לצורת העליון. האדם והבורא נעשים שותפים והם עובדים ביחד כדי להיטיב לנשמות. האדם מבקש עבורן והבורא מבצע את בקשתו. מצד האדם מגיעה הבקשה, החיסרון, ומצד הבורא מגיע המילוי לכלל הנשמות.

לכן, האדם עם ה"נקודה שבלב" שלו נדבק לבורא בזכות עבודתם המשותפת. הרי כל הכוונות של שניהם מכוונות רק כדי להיטיב לנשמה אחת שהם רואים אותה כמקום לדאגה, לחיבור ולאהבה המשותפת. כל זה מתגלה בתוך כלל הנשמות.

מסתבר שהאדם, קודשא בריך הוא ושכינתא, כלל הנשמות, נמצאים בדבקות.

מתוך שיעור על פי מאמרו של הרב"ש, 07.04.2014

ידיעות קודמות בנושא:
אם אין בקשה, אין שינויים
המרכיבים של תפילה נכונה
תחילה תודה, ואחר כך תבקש

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest