העבודה האמיתית

שאלה: מדוע לא מתגלה לנו הרשת של הקשר ההדדי המקולקל שלנו? מדוע לא מראים לנו את הסיבה של כל הרע, כדי שנדע היכן להשקיע מאמצים?

תשובתי: מפני שאז היינו מתקנים את עצמנו מחוסר ברירה. המאמצים שלנו היו כמו כל עבודה אגואיסטית רגילה. כמו המאמצים שאנחנו משקיעים כדי להרוויח כסף למחייתנו. ברוחניות זה לא נחשב לעבודה, כי מה שדוחף אותי לעשות זאת הוא האיום הפשוט של הרעב.

למעשה, אני צריך בעצמי, ולא מתוך הכרח כלשהו, לרצות להתייגע למען מטרה שאינני מרגיש בה שום צורך. הטבע שלי אינו מחייב אותי, אלא אני מפתח בתוכי רצון עצמאי לגמרי, ללא תלות בשום דבר. אני לא תלוי בהשפעה לזולת, אני לא זקוק לה, אני לא תלוי בכלום, אני כאלוקים – למעלה מהכול.

ואז אני מגלה את התלות שלי באחרים. אני רוצה דווקא לתת לכולם, לשרת כולם. אני רוצה להיות האחרון, השפל מכולם.

אחרת, הבורא עושה את העבודה ולא אני. בעבודה הרוחנית שלנו קיימת נקודה שאותה אנחנו צריכים כל הזמן לגדל: נקודת החופש. אנחנו כלל לא מכירים אותה מהעולם שלנו. בנקודה הזאת, אני לא תלוי באף אחד, ואני יכול שלא לעשות שום דבר. אני יכול לקבל את כל העולם ללא כל מאמץ מצידי. וכאן בדיוק מתגלה היכולת לבצע את העבודה האמיתית.

עדיין, כדי להביא אותי לנקודה הזאת, נותנים לי מכות, שמהן אני לומד. ואז, כשאתחיל באמת להכיר את הרוחניות, העבודה שלי תתהפך ותשנה כיוון: יגידו לי "קח את הכול!", ואני אסרב לקבל.

מתוך שיעור על מאמר שבעל הסולם פרסם בעיתון "האומה", 20.09.2011

ידיעות קודמות בנושא:
להתרגל להשתוקק להשפיע
החירות האבסולוטית
המטרה שלי היא לרצות

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/RkpLx

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest