העָרב הראשי

כדי לגלות את תכונת ההשפעה, אני צריך לחייב את עצמי להתחבר עם האחרים. כדי להגיע לנחיצות כזאת, נדרש זמן רב, שנקרא "זמן ההכנה". בשלב הזה אני מגלה עד כמה אינני מסוגל להתחבר עם האחרים, אינני רוצה את זה, פשוט שונא את זה.

וכאן אני מגלה את השנאה. למעשה, השנאה הזאת היא לא כלפי אדם אחר, אלא כלפי תכונת ההשפעה עצמה. דחייה מאדם אחר היא דחייה מהבורא, מתכונת ההשפעה שלו. ולכן אני מארגן לעצמי תמיכה מהסביבה שלי, מאותו החבר שאיתו רוצה להתחבר. אני מבקש את עזרתו: "אני שונא אותך, ואני זקוק לעזרה שלך!". הרי קיים כאן כוח אחר לגמרי, שנקרא "ערבות הדדית", כמו שנאמר: "איש את רעהו יעזורו".

בצורה כזאת אני מקבל תמיכה, שנרשמת על חשבוני, כי אני הרי הזמנתי אותה בעצמי מגורם זר. ולפי מידת הערבות ההדדית הזאת, כשאני תומך בו והוא תומך בי, אנחנו מנסים להתקרב זה לזה ואיננו מסוגלים! ואז אנחנו מגלים שהערבות ההדדית אינה עוזרת, מפני שלא קיים מי שיחזיק את אותה הערבות. נחוץ לנו הבורא כעֵד, כעָרב שחותם על ההסכם שלנו. ללא "מנהל הבנק" אין כל תוקף לערבות שלנו. חייב שיהיה כוח שיתמוך בה. והכוח שמסוגל לחבר אותנו הוא האור!

האור מתגלה בזכות ההדדיות שלנו. וזה מה שמבדיל אותנו משאר הצורות של ערבות, למשל מחבורת פושעים שהתחברו כדי לגנוב. הרי הם אינם מתחברים כדי לממש את ההשפעה ההדדית.

זהו עניין עמוק מאוד, שמסביר מדוע מדוע החיבור לא עזר לכל אלו שניסו להשיג מטרות גשמיות, ולא משכו לעצמם את האור המחזיר למוטב. חייבת להיות ערבות הדדית, שבתוכה נמצא כוח הבורא, כוח האור.

על זה נאמר: ישראל (מי שמשתוקק ישר אל הבורא), אורייתא (התורה, אור התיקון) והקב"ה – אחד הם". רק כך ניתן להתחבר, כשכולנו נמצאים יחד: אני, הקבוצה והבורא. אחרת, זה לא יעבוד, לא יהיה את הכוח שיפעיל את המנוע הזה, ואז אנחנו פשוט נסטה מהדרך. לא תהיה לנו שום אפשרות לבדוק את עצמנו, כמו במערכת שאין בה חשמל.

ואם אנחנו עובדים בצורה כזאת, אנחנו מגיעים למצב שבו כל אחד תומך בחברו, אך זה קורה מתוך הכוח של הבורא שמתגלה בינינו. רק כך אנחנו מגיעים למערכת הנכונה, שבה מתגלה הבורא, כלומר, תכונת ההשפעה מתגלה בין הנבראים. אנחנו יוצרים מעצמנו כלים רוחניים, ובתוכם מתגלה האור, הבורא.

מתוך שיעור על ט"ו באב, 15.08.2011
ידיעות קודמות בנושא:
האהבה מעל לכל ההבדלים
קודם תברר מה צריך לתקן
הבורא הוא הערב לערבות שלנו