הסתכלות פנימית

שאלה: מה זה חיסרון הפרט וחיסרון הכלל?

תשובתי: חיסרון הפרט לא קיים ברוחניות, כי לא מדובר הרי על רצונות גשמיים רגילים. ומתוך הרצונות הרוחניים לאדם יש רק "נקודה שבלב" אחת, שבינתיים הוא לא מימש אותה בשום דבר.

חיסרון הכלל, זו כבר היכולת להתנתק מעצמו ולהתחבר לכלל. כלומר, האדם כבר מבין ומרגיש, מתוך הלימוד, ההשתתפות בקבוצה ובהפצה, שהעולם הרוחני מתגלה רק בחיסרון שלם. חיסרון שלם, זה נקרא שכבר מורכב ומחובר לפחות בצורתו המינימלית, שמאפשרת לו לתפוס מספר מסוים של אבחנות רוחניות.

ועד אז, אני לא רואה שום דבר, כמו בערב, בין הערביים, כשהכול נהיה מעורבב. אומרים, שהערב נכנס כשאתה לא יכול לזהות את פניו של החבר ממרחק מסוים (ד' אמות), עד כדי כך הכול מתערבב. אבל אם אני יכול לזהות את החבר, אז זה עדיין לא ערב.

"ערב" מסמל שאני רואה משהו, אך לא בדיוק מבין מה. כך אנחנו מתחילים להתקרב בהדרגה להבנה, שבמקום הגילוי קיים מספר מסוים של אבחנות, שבהן אנחנו יכולים לזהות, בדומה לאיך שמזהים את פניו של החבר במרחק של "ד' אמות", כלומר בד' בחינות מינימליות של הרצון לקבל.

לשם כך אני צריך לחבר את הרצון שלי עם הרצונות של עוד כמה חברים, כך שבינינו יופיע הקשר, ואני אקבל מהם אבחנות כלפי טוב ורע, אור וחושך. אני צריך לברר מה זה קבלה והשפעה – "למען עצמי", "למענם" או "עבור כולם יחד, בינינו".

אני כבר מתחיל להבדיל בתוך החיבור בינינו בכל האבחנות האלה – מה זה "על מנת לקבל" ומה זה "על מנת להשפיע". במקום הזה שנבנה על ידי, בחיסרון, שהתכללתי מהאחרים, אני כבר מבין במקצת מה זה על מנת לקבל ומה זה על מנת להשפיע. זוהי הבנה ראשונית והכי חלשה, אבל אני כבר יכול להבדיל בין השניים.

יוצא, שנוצר אצלי חיסרון, כלי קליטה, שבעזרתו אני יכול לראות את העולם הרוחני, להרגיש אותו ולהבחין בכל מיני אבחנות. כך נפתחת אצלי ראייה רוחנית פנימית, ולא כזאת חיצונית, כמו שעכשיו בעולם הזה, איפה שאנחנו מדמים את עצמנו לרואים.

מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 13.06.2012

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/5zQOd

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest