דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / הסוף של עבדות מצרים קרוב

הסוף של עבדות מצרים קרוב

rav_2008-11-07_blackpool_lesson_12_w.jpg

אנחנו מתקרבים ליציאה מהגלות רק כאשר אנחנו מתחילים להבין שנמצאים בה. "גלות" מסמלת, שאני תופס את כל מה שאני מקבל ברצון לקבל שלי כדברים אפסיים ובלתי חשובים. כל מה שיש לי באגו שלי שייך ל"פרעה", ואני מורשה לקבל רק את ההכרחיות.

זה לא אומר שאני חייב להגביל את עצמי בהכול, כמו נזיר שחי ביער. פשוט אני לא מייחס חשיבות גדולה לגשמיות, ומקבל אותה כהכרחית לקיום. וכל החיים שלי מוקדשים להשיג, דרך החיבור עם הזולת, את האהבה לבורא, את תכונת ההשפעה הכללית.

אם לאדם קיימת כזאת נחיצות פנימית והוא נכלל בקבוצה, אז הוא מתחיל לכוון בצורה הנכונה את עצמו, כלומר, יותר ויותר לשנוא את כל מה שהוא מקבל בתוך האגו שלו ורוצה להסתפק במה שהכרחי בצורה סבירה. ובאותו הזמן "פרעה" משחד אותו ונותן לו כל טוב. זה אומר שהוא בונה ערים יפות עבור האגו שלו, פיתום ורעמסס.

הוא מרגיש שביחס לכוונה על מנת להשפיע, שבה הוא רוצה להיות במחשבות ובלב שלו, הוא נמצא בגלות, כי אין לו כוחות להשפיע. ואז מופיעות בו טענות כלפי הבורא, מדוע הוא לא עוזר לו לצאת מהגלות, כלומר, לא נותן לו את האפשרות להיות המשפיע.

אבל העניין הוא, שהרצון של האדם הוא בינתיים קטן מאוד והוא חייב לעבור 400 שנה בגלות. זאת אומרת, לגדל את הרצון שלו עד שבאמת ירצה להשפיע.

כל העבודה בגלות מצרים נעשית בקבוצה, שבה כל אחד מתחזק ומקבל מהאחרים את גדלות המטרה, ההשפעה הטהורה ואת האפסיות והשפלות של מצבו הנוכחי, שבתוכו בלתי אפשרי להשיג השפעה הדדית. מנקודת מבטה של הרוחניות, זהו מצב רע.

אז האדם מתחיל בצורה הנכונה לתפוס את המושג "גלות": הגלות מכוונת ההשפעה, מהיכולת להשפיע, אז הוא באמת מרגיש את עצמו בגלות מצרים. עד שהוא מגיע למצב שלא מסוגל יותר לסבול אותו. ואז מתחילות "עשר מכות מצרים".

"מכה" מסמלת, שמציעים לך כל מיני דברים גשמיים טובים, אבל ברוחניות אתה לא תקבל כלום, ואת זה האדם מרגיש כמכה.

מגיעה אליו יותר הכבדת הלב, והרצונות הגשמיים כל הזמן גדלים. לא נשארת לו ברירה, הוא מבין שהרצון האגואיסטי ימשיך לגדול ולבלבל אותו, בכך שמסיח את דעתו לכל מיני מטרות גשמיות, כל מיני בירורים בקבוצה, כדי שהוא יתגבר על האגו הגשמי שלו והחיכוך עם החברים. כי רק מהם הוא יכול לקבל הערכה יותר גדולה של הדרך ומטרת הבריאה, של גדלות הבורא, של שפלות המילוי האגואיסטי.

את כל הערכים האלה אפשר לקבל רק מהחברה, הסביבה. ואז, למרות כל הקשיים וההפרעות, הוא בכל זאת נדבק לקבוצה מעל לרגש והשכל שלו, כי רק בה הוא רואה הגנה והצלה. הוא מבין שאחרת הוא אבוד. הוא מבין זאת רק כשהוא מסתכל מעל לרצון האגואיסטי, מפני שמנקודת המבט של האגו המצב יכול להיות נפלא ולהביא ידע ותועלת אחרת.

וכאשר הוא מפרש בצורה הנכונה את כל המצב, אז הוא מגלה את עצמו עומד מול "פרעה". זה נובע מהרבה סיבות, תכונות וניסיונות, שנצברו על ידו במשך 400 שנה של גלות מצרים, ד' הבחינות שהוא עבר בכל אחד מרצונות לקבל שלו, כאשר הוא גידל מעליו את ההשתוקקות להשפעה, מה שנקרא, "אמונה למעלה מהדעת".

המעבר של ד' הבחינות הללו נקרא "זמן ההכנה". וכאשר הן עומדות להסתיים, אז מתגלה התנגדות חזקה מול האגו, שנקראת "עשר מכות מצרים", חושך מצרים. אלה הם כאלה בירורים וגילויים סופיים, שבאמת עוזרים לאדם לצאת מעבדות האגו שלו.

בזכותם הוא מתחזק סופית ובורח בחושך, בלילה, ואותם מרגיש ברצון לקבל שלו עם נקודה אחת שמובילה אותו, שנקראת "משה", שמובילה מקדימה. כך הוא מתעלה מעל לאגו שלו וזוכה לגאולה.

מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 05.04.2012

ידיעות קודמות בנושא:
הבריחה לאחדות
המטה יעזור לא למעוד בדרך
גלות היא פרידה מהאחים

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/zhIVM

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest