קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מתוך ספרו של מ. ברושטיין "הסוד העיקרי של היהודים"
יחסים בין בעלי חיים
לצמחים אין בחירה חופשית אינדיבידואלית. לכן, יש להם "חיי חברה" מוגבלים. נמשיך את מחקרנו לדרגת ההתפתחות הבאה בטבע, דרגת החי.
בעלי החיים הם יצורים פעילים ומתנועעים, השייכים לאחת הממלכות שבטבע, להבדיל מהצמחים, הם משתמשים למאכל בהרכבים אורגנים מוכנים.
רואים מתוך ההגדרה, שבעלי החיים פעילים ומתנועעים, וזה משפיע על היחסים בין נציגי המינים השונים וגם בין משפחות שלמות בממלכת בעלי החיים.
נבחן את היחידה החברתית הגדולה בעולם החי – הלהקה.
להקה היא שלמות מערכתית, קבוצת בעלי חיים, דגים או ציפורים (בדרך כלל מאותו המין) הנמצאים באותו מצב ביולוגי, שומרים על קשר הדדי ומתואמים בפעולותיהם. הלהקה בנויה מיחידים שמשתייכים ללהקה רוב חייהם ומבצעים שורת פעולות חיוניות.
קיימת דעה, שדווקא להקה, ולא עדר של אנשים קדמונים, הייתה היסוד ליצירת החברה האנושית.
ללהקה יש מבנה מאורגן. למשל, היחסים בתוך להקת זאבים דומים ליחסים בתוך החברה האנושית ולפעמים אפילו יותר מועילים. בפרט ביחס כלפי הזאבים הוותיקים, הם לא נשארים מקופחים גם בחלוקת הטרף. אצל בני האדם לא תמיד שומרים על החוק הזה.
ובכל זאת, מה ההבדל העיקרי בין בעלי החיים והצמחים? במה בעלי החיים יותר מתקדמים? את התשובה אנחנו מוצאים שוב בחכמת הקבלה.
בעלי החיים "לכל אחד יש הרגשה ותכונה בפני עצמו, וגם אינו משועבד להסביבה, אלא שיש לו חיים בפני עצמו מבלי שחיותו יהיה תלוי בחיים של חבירו. (בעל הסולם, "ענין דומם, צומח, חי, מדבר").
ומה ההבדל בין בעל החיים ואדם?
"אבל יותר מישותו עצמו אינו יכול להרגיש, היינו שאין לו הרגש הזולת, וממילא שאינו יכול לדאוג עבור הזולת." (בעל הסולם, "ענין דומם, צומח, חי, מדבר").
ההגדרה הזאת דורשת הסבר. במבט ראשון היא לא נראית ממש נכונה. כולם יודעים שבעלי החיים מרגישים היטב את מצב הרוח של בעל הבית ואת היחס שלו כלפיו. חוץ מזה ידוע, שבעלי החיים דואגים לצאצאיהם, כדוגמת הזאבים. ישנם אפילו מקרים של הקרבה עצמית. כל זה נכון, אבל רק ברמת האינסטינקטים.
הכלב מרגיש מתי רע לאדם, אבל הוא לא מבין מהי בושה. הוא לא מסמיק כאשר זורקים לו אוכל ולא מתבייש בגלל שאין לו בגדים. בעל חיים לעולם לא ישכב מרצונו על שולחן הניתוחים כדי שיכרתו לו רגל שנפגעה מנמק. בעלי חיים אינם מבינים שאפשר היום לתת למישהו משהו כדי להרוויח כפליים מחר. לכן, בלתי אפשרי לדמיין שהם יבינו מה זה, "מכל אחד לפי יכולתו ולכל אחד לפי צרכיו", וכן הלאה.
ישנה הדגמה מצוינת של הרגשת הזולת שמיוחדת ואופיינית לאדם, ובכלל לא אופיינית לבעלי החיים. תנסו ללכת כתף אל כתף עם עובר אורח ברחוב. לאחר זמן מה הוא יתחיל לפזול לעברכם, להסתכל לצדדים, לבדוק את הכיסים, להתעצבן ולהתרגש. למרות שבחוף הים אתם יכולים להשתזף ליד אדם זר, לשבת ליד אדם זר בתיאטרון, לעמוד לידו בתור ולדבר עימו. ממש פרדוקס.
דרך אגב, זאת אבחנה מדויקת של מיכאיל ז'בנצקי (קומיקאי וסטנדאפיסט) ולא של מחבר הספר.
המשך יבוא…
ידיעות קודמות בנושא:
הסוד העיקרי של היהודים, חלק 52
הסוד העיקרי של היהודים, חלק 50
הסוד העיקרי של היהודים, חלק 48
