דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / סדנאות חיבור / הסדנאות הן האמצעי המהיר ביותר להתקדמות

הסדנאות הן האמצעי המהיר ביותר להתקדמות

2012-03-25_753_w.jpg

שאלה: מה נותנות לנו הסדנאות?

תשובתי: הסדנאות נותנות לנו אפשרות לברר יחד את סוגי הקשר בינינו.

שאלה: למעשה, האם בסדנה אני מגלה את חוסר הקשר שלי עם החברים, או בכל זאת להיפך?

תשובתי: גם זה וגם זה. על ידי השאלות שבסדנה אני מברר היכן אני נמצא, מה חסר לי כדי להשיג את הרצוי. יחד עם תשעה החברים הנוספים, אני מתחיל לברר את השאלה שנשאלה, חודר לתוך הדעות והמחשבות שלהם, מה הם חושבים על אותו סוג החיבור או סוג הבירור. בזה אני כבר נמצא איתם בקשר, אני כבר רואה עד כמה אנחנו "מתקשרים" בינינו.

אנחנו כולנו שונים, ובסדנאות אנחנו מבררים בינינו כיצד עלינו להתחבר. האם זה אפשרי? עם מי בדיוק? האם אני מסכים או לא? אני כל הזמן בונה את צורות הקשר בינינו. וזו היא הסדנה, היא כבר מבררת ומגלה את הרשת המשותפת הזאת.

בזה העבודה שלי היא כפולה:

  • מצד אחד, אני צריך לראות את החברים כגדולים, כדי להרכין בפניהם את ראשי, להיות קטן ביניהם. אני לעומתם אפס, והם להיפך, כמו אחד עם מספר אפסים. ואז לפי זה אני נכלל בהם והופך להיות "עובר רוחני".
  • מצד שני, אני בעצמי צריך להיות אחד או עשר או מאה, והם אפסים. אבל "אפסים" בהקשר הזה, כמה אני יכול להשפיע להם, איזו תמיכה ועזרה אני יכול לתת להם.

אז בין שני הניגודים האלה נוצר ה"קו האמצעי", שמשווה ביניהם (=•=). כך נוצרת נקודת האיזון, שבה אנחנו מגיעים לעמק השווה: כל אחד בכל כוחו מכבד את האחרים, כל אחד בכל כוחו משפיל את עצמו כלפי האחרים ובאותו הזמן מוכן בכל הכוח להגביה את המטרה והעבודה בעיניהם.

וכל זה במחשבה, כשאני נמצא בין החברים ואנחנו דנים בשאלות של הסדנה. אני שומע להם ונדמה לי, שאחד מדבר שטויות, השני בכלל לא הבין את השאלה, השלישי מדבר מתוך היגיון ושׂכל במקום מתוך הרגש, והרביעי כביכול מדבר לעניין, אבל לא נעים לי שהמילים שלו יותר עמוקות וחכמות משלי. כך אני נכנס לפעולה הדדית עם החברים, חווה כל מיני מצבים וזה מצוין.

רק צריך להתייחס בצורה רצינית למתרחש: "אני הגעתי לכאן כדי להתחבר, כדי להעביר להם את המרץ והאנרגיה שלי ולקבל מכולם את הכוח שלהם. בשבילי השעה וחצי האלה, זה הזמן המועיל ביותר".

ודאי שאני רואה איך מחשבות זרות זורקות אותי לכל הכיוונים, איך ההתנגדות הפנימית לא מאפשרת לי להסכים עם החברים. מצוין! אני לא אמצא אפשרויות לבירור יותר אינטנסיבי, לעבודה ב"תדר" יותר גבוה.

חבל שבסדנאות ישנם כאלה שמחליפים ביניהם מילים כמו פוליטיקאים, אחרים מתבטאים בכל מיני פסוקים מהמצבור הרחב שיש להם בזיכרון, והאחרים הופכים לפסיכולוגים ואנליסטים. וכאן העיקר זו ההרגשה שבלב שאותה אני עכשיו חווה.

צריך ללמוד מהדחפים האין סופיים של האגו שלי, כי הוא מהווה "עזר כנגדו". האגו שלנו הוא "מלאך" בידיו של הבורא, שדרכו הוא מעורר אותנו. ולכן אני צריך לראות, איך שהבורא לא משאיר לי אפילו לא רגע אחד של מנוחה, איך הוא שוב ושוב מעורר את האגו שלי בכל מיני צורות, כדי לתת לי אפשרות להתקדם במהירות מקסימאלית.

סדנאות זה הזמן המועיל ביותר.

אבל אם אנחנו נתחיל לערוך אותן כל יום, אז הנוכחות בהן מייד תפחת והן תהפוכנה לנטל, לעבודה קשה. לכאורה ניתן לחשוב, למה שלא נמשיך את הכנס עוד שבוע שבועיים או חודש חודשיים, עד שנצליח, עד שנעלה למדרגה רוחנית. אבל אנחנו חלשים. אנחנו יכולים להחזיק מעמד עוד יום יומיים, אבל לא יותר מזה…

מתוך שיעור על שאלות ותשובות, 23.09.2012

ידיעות קודמות בנושא:
סדנה זה שיחה מלב אל לב
הסדנאות הן לא דיונים מילוליים, אלא עלייה לאיחוד
עשרה אנשים והבורא ביניהם

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/KE7Zj

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest