הנשימה הראשונה

בעל הסולם, מתוך המאמר, "סוד עיבור הוא לידה": "והנה הסימן של הבריה שמוכשרת לאור החיים הוא, אשר יש בה כח לפחות לעשות התכווצות משום איזה סיבה, אשר אז בא אור החיים ועושה התפשטות, ונעשה תנועה ראשונה של חיים. ולכן לא תפסק עוד התנועה הימנו, ונעשה חי מתנועע.

ותנועה ראשונה זו נקראת נשמה, דהיינו, רוח חיים שנושם באפו, כמ"ש: "ויפח באפיו נשמת חיים".

אבל דצ"ח אין בהם כח הזה, לעשות התכווצות פנימית, מכל גורם שיהיה. – וכיון שכן, אין אפשרות לאור החיים להתלבש בהם, ולגרום להתפשטות.

אשר חוק נתן ולא יעבור, שבלעדי ההתכווצות וההתפשטות לא יוכל הכלי להתפשט מעבר לגבולו. ועל כן משפט הדצ"ח הוא למיתה עולמית.

והמדבר מוכשר באמת כולו לחיים, אלא שנולד מת, כאמור לעיל, מפני שצריך לאיזה סיבה וגורם אשר יפעל עליו, שיעשה לפחות התכווצות הראשון, אשר זה נגרם לו על ידי האויר הקר המגיע לו מתורה ומעשים טובים."

האנושות מתחלקת לדרגות: דומם, צומח, חי ו"מדבר", בהתאם לשורשים של הנשמות בתוך "מלכות דאין סוף", על פי ארבע דרגות העומק של הרצון שלהם, מ- א' עד ד'. ורק אם מתעוררת באדם דרגה ד', האחרונה, אז זאת ההוכחה לכך שהאדם מסוגל לעסוק בעבודה רוחנית בצורה פעילה ועצמאית.

ויתר האנשים בעלי רצון בדרגות הדומם, הצומח והחי, אינם מסוגלים להתעורר ולעבוד בצורה עצמאית. הם נמשכים עם הזרם בהתאם לדרגה שלהם.

דרגת ה"מדבר" באדם נקראת ה"נקודה שבלב". אבל גם אם האדם כבר נולד עם ה"נקודה שבלב" ואחרי גלגולי חיים קודמים יש לו הכנה לעבודה הרוחנית, זה עדיין לא סימן לכך שהוא מסוגל להתעורר בעצמו. אלא הוא זקוק לגורם חיצוני כלשהו שיאלץ אותו לעשות כיווץ כתוצאה מהלחצים, מהייאוש, מהאירועים השונים הלא נעימים, שבגללם האדם מרגיש שהוא נמצא תחת לחץ ואיומים. לחצים כאלה מאלצים אותו לחשוב כיצד ניתן להתעלות מעל הטבע שלו.

לכן, קבוצת המקובלים עוברת דרך מצבים שונים לא נעימים. האנשים שכבר עברו הכנה ונכללים בקבוצה, הם רוצים להתקדם, ולכן הם לא בורחים מהבעיות והם לא רק צופים מהצד, אלא משתתפים בצורה פעילה בחיי הקבוצה. הם מרגישים משב של רוח קרה כתוצאה מהאירועים הלא נעימים והפחדים שמאלצים אותם להתכווץ.

רוח, היא כבר לא מצב דומם. היא מוציאה את האדם מדרגת הדומם שהיה בה עד כה, לדרגת הצומח, שבה הוא מתחיל להתנועע ולנשום. הרוח היא אמצעי המעבר בין דרגת הדומם לדרגת הצומח. הרוח בעצמה היא אוויר, אך מוצאה מ"בינה", מהנשמה שהיא ממלאה אותה. וכך אדם טועם לראשונה מהו האוויר, מהו מילוי מדרגת "רוח".

אירוע לא נעים זה מכניס בכוח בתוך האדם רוח קרה שגורמת לו להתכווץ. אבל על ידי ההתגברות על ההתכווצות הוא מרחיב את עצמו, כלומר, מבצע פעולה הפוכה. הוא רוצה לקבל את האוויר הקר בלי לקפוא ולהתכווץ מפחד, אלא להתרחב בחסדים ובהשפעה. לשם כך עליו להתעלות מעל המצב הזה על ידי כוח ההשפעה, בדבקות עם הבורא, ואז לראשונה הוא יעשה את הנשימה הרוחנית. בכוח הכניסו בו את הרוח והוא כבר נושף אותה ומוכן לפעולה חדשה.

אחרי מספר פעולות כאלה, שאפשר לכנותן "מכות מצרים", האדם מתחיל "לנשום" בצורה עצמאית. יתכן אפילו שהוא מוכן בעצמו "להתכווץ", מה שנקרא, "אני מעורר את השחר ואין השחר מעוררני". כלומר, הוא לא מחכה לסיבה חיצונית, אלא מתחיל לנשום בעצמו. כך הוא הופך להיות "נפש חיה".

מתוך ההכנה לשיעור, 11.04.2013

ידיעות קודמות בנושא:
לגלוש על גלי הרצון
מדרגות השגת הבורא
מזרע יבש מבשיל עץ נושא פרי

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/mqV6n

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest