דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / ה"נקודה שבלב" הבלתי משוחדת

ה"נקודה שבלב" הבלתי משוחדת

שאלה: מה זה אומר להרגיש שאף אחד בעולם אינו מסוגל לעזור לך?

תשובה: אנחנו צריכים לגלות שאנחנו בעצמנו כלום, אפסים שמנוהלים במאה אחוז על ידי האור. האור משפיע על הרצון, הרצון מתעורר ונמשך אל האור. זה מה שמתרחש בנו בצורה אגואיסטית.

אך אנחנו חייבים לשנות את הכיוון כך שהאור לא ישפיע על הרצון ושהרצון לא יידלק ולא ירדוף אחרי האור. אני רוצה לבנות ביניהם מחסום, לעשות צמצום על הרצון שלי כדי שלא ייחשף להשפעתו הישירה של האור ושלא יחייב אותי לרוץ אחרי האור כמו בהמה.

אני לא רוצה להיות עבד מושחת. אני לא מסכים להיות בהכנעה משועבד על ידי האור ללא בדיקה והחלטה משלי ולעשות כל מה שהוא יצווה עליי. אני כאילו מסתכל מהצד על הרצון שלי ועל האור ורואה איך הם מתקשרים ביניהם. ואני בכלל כלום, אין לי בזה שום זכות דיבור והחלטה.

לפני שהאור משפיע על הרצון אני לא מסוגל לעשות ולראות כלום. זה נקרא פסיכולוגיה, כי אני לומד איך הגוף שלי והרצונות מתעוררים מהשפעת התענוג, שהוא האור.

אם אני לא רוצה להתקיים במצב כזה, זה אומר שאני מרגיש בעבדות. אני רוכש מעין נקודת הבחנה עצמאית, עמדה של שופט, חוקר, ואז אני רואה שאני בכלל לא קיים בתמונה הזאת. הבורא נתן לי "נקודה שבלב" וממנה אני יכול לעקוב אחרי הלב שלי, הרצונות שלי, התכונות, אני מסוגל לראות עד כמה אני כולי מנוהל על ידי העליון. האור יכול להשפיע עליי איך שהוא ירצה ואני אבצע את הכול.

ישנה כאן תקופה של הכרת הרע כאשר אני רואה זאת, מבין, וכאילו רוצה להתנגד להשפעה הזו, להיות ה"מסך" כלפי האור, המנגנון שמשקף ומחזיר את האור ואינו נותן לו לעבור אל הרצון. אני לא רוצה שהרצון שלי כל הזמן יידלק מהאור. אני רוצה להיות בעל זכות דיבור, העצמאות שה"נקודה שבלב" שלי דורשת. אך אני רואה שאיני מסוגל לעשות זאת.

אלה הם השלבים של הכרת הרע, 400 שנות הגלות. גלות, משמע, להיות משועבד על ידי האגו שלנו שנקרא "פרעה", "המן".

אם אני מגיע למצב שאני לא מסכים בשום אופן שהאור ישפיע על הרצון שלי, אז אני מוליד את התפילה. התפילה חייבת להיות בכיוון הנכון ובעלת עוצמה מספקת. לפי הצורה, התנאים, המידה היא חייבת להיות כזאת שתצא רק מהקשר שלי עם הסביבה.

אני רואה מה"נקודה שבלב" שלי שאיני מסוגל להיות המתאם בין האור לרצון ולהחליט משהו. לכן אני הולך לקבוצה, מפני שאני רוצה לחזק את ה"נקודה שבלב".

אני מתקשר עם הקבוצה ורוצה להגדיל את ה"נקודה שבלב", לקבל יותר כוחות שיאפשרו להתמודד בתור "מסך" שבין האור לרצון להנות. אך אני רואה שאני לא מסוגל לעשות את זה בקבוצה ולא רוצה להתחבר איתם.

יוצא מכך, שאין ביכולתי לשמור על הרצון שלי מהשפעת האור ואני נתון לרשות המוחלטת של האור ולהנאה כמו הבהמה. כלומר, אני נמצא בשליטת הרצון האגואיסטי. מצד הרצון להשפיע הייתי רוצה להיכנס לקבוצה אבל גם איני מסוגל, וכך נוצרים שני קווים.

הרגשת הגלות נבנית בשני מרכיבים. מצד אחד, המצרִים שולטים עליי, כלומר אני תלוי לגמרי בהשפעת האור על הרצון. ומצד שני, אני לא מסוגל להתחבר עם העם שלי, להתכלל בקבוצה. כל זה מביא לכך שבני ישראל מפורדים במצרים ואינם יכולים להתאחד בשלמות. המצרים, שהם הרצון להנות הכללי, שולטים עליהם.

בסופו של דבר, המצב הזה הופך לבלתי נסבל ללא שום תקווה. ורק נס יכול להציל אותנו!

מתוך השיעור על מאמר של הרב"ש, 06.04.2014

ידיעות קודמות בנושא:
רצון, נקודה ואור
האור משפיע על כל רצון
מערכת חישוב דואלית: האור והרצון

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/OikfS

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest