דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / הנקודה החלשה שהופכת לנקודת החופש

הנקודה החלשה שהופכת לנקודת החופש

הטבע הדומם קיים כבר מיליארדי שנים, הטבע הצומח – מאות מיליוני שנים, עולם החי התפתח במשך מיליוני שנים, עד שסוף כל סוף, לפני כ-200-300 אלף שנה, הופיע האדם. וגם האדם התפתח זמן רב כמו כל מין חי אחר, על ידי כוח הטבע שברא אותו ולא שאל אותו מה לעשות. כך אנחנו עוברים בעל כורחנו את צורות הדומם, הצומח והחי של מדרגת האדם, עד שאנחנו מגיעים לדרגת האדם שבאדם.

מה מבדיל את האדם מהמדרגה הקודמת? – ההבדל בין האדם והבהמה הוא בכך שהאדם אינו פועל רק לפי האינסטינקטים ומציית לטבע בעיניים עצומות. בדרגת החי, החיים נקבעים אך ורק על ידי האינסטינקטים המועברים מדור לדור. כשחיה נולדת, לאחר מספר ימים היא כבר עומדת על הרגליים ומוכנה להתקיים בצורה עצמאית.

ואילו האדם זקוק לסביבה, שבזכותה הוא גדֵל! אם נשאיר את האדם ביער, ללא סביבה אנושית, הוא יגדל להיות חיה אמיתית. הוא אולי ייראה דומה מעט לאדם, אך הוא לא יוכל לדבר, לא יוכל ללכת על שתי הרגליים, ועוד. כלומר, האדם תלוי לגמרי בחברה: בהתאם לסביבה שבה הוא מתפתח – כך הוא יגדל. ההתפתחות שלו אינה מוטבעת בו על ידי הטבע, אלא היא דורשת השלמה מצד הסביבה האנושית.

לאדם אין אינסטינקטים שמאפשרים לו לדעת מה מועיל עבורו או להישמר מהמזיק לו, כמו כלב שמסוגל לזהות צמחי מרפא ולהישמר מצמחים רעילים. הוא אינו יכול לפעול לפי תוכנה פנימית אינסטינקטיבית שתבטיח את קיומו הבריא. כולנו יודעים מה יקרה אם נאפשר לתינוק לעשות מה שירצה. הבהמה הרבה יותר חכמה ממנו, היא אינה טועה, ואילו האדם טועה כל הזמן.

כלומר, לבהמה יש את כל האינסטינקטים, ואילו לאדם יש אותם רק ברמה המינימלית. אולם הבהמה אינה יכולה ללמוד הרבה, אלא רק ניתן לאלף אותה מעט. ועל אף שהכלב חי מאות אלפי שנים לצד האדם, הוא עדיין נשאר כלב, מפני שהוא פועל בהתאם לאינסטינקטים. בעוד שלאדם אין כאלה אינסטינקטים מצד הטבע, והוא חייב לרכוש מהסביבה את צורות ההתנהגות, ודווקא בזכות זה הוא יתפתח. לכן האדם התפתח כל כך הרבה משך אלפי השנים האלה, בהשוואה לבהמות שחיו לידו וכמעט לא השתנו.

בעצם גם האדם היה בדרגת החי, ובכל זאת יש בו תוספת מאוד חשובה: היכולת להתפתח על ידי הסביבה. ואם הוא משתמש בסביבה כדי להתפתח, הוא נוחל הצלחה רבה.

לכן לטבע הדומם, הצומח והחי אין שום חופש. ואילו לאדם יש בחירה חופשית. הרי האדם יכול לגרום לעצמו תוספת התפתחות על ידי סביבה מסוימת, ולכן, הוא יכול לשנות את הסביבה, ובזכות זה להשתנות בעצמו.

ולכן רק כלפי האדם קיים דין וחשבון: מיהו, מהו, עד כמה הוא השתמש באותן ההזדמנויות שניתנו לו מהטבע, האם הוא מימש את הבחירה החופשית שניתנה לו, וקבע בכך את כל ההתפתחות שלו.

מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 23.09.2011

ידיעות קודמות בנושא:
השנה שחיכינו לה מיליארדי שנים!
להתרגל להשתנות
כל העניין הוא ההתמקדות

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/aZOng

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest