הנצורים

בעל הסולם, עיתון "האומה": "ובושה להודות שאחת הסגולות היקרות שאבדנו במשך גלותנו, והחשובה מכל, היא אבדת הכרת הלאומיות, היינו הרגש הטבעי ההוא המקשר ומקיים כל אומה ואומה."

לפני אלפיים שנה אנחנו הרגשנו את עצמנו כעם אחד, מפני שכולנו היינו "כאיש אחד בלב אחד". זה נקרא "עם ישראל", כי הוא לא קיים מחוץ לחיבור.

והיום אנחנו לא מתחברים, אלא מצטופפים, מתקבצים כמו כבשים מפני הזאבים שמוכנים לטרוף אותנו. מבחוץ אנחנו דומים לעם, אולם למעשה זה לא כך.

זאת הבעיה העיקרית והיחידה שלנו. הבורא בעצמו תומך בכל יתר העמים. הוא מספק להם "רשימות" ו"אורות" שנמשכים אחד לשני, לכן המדינות שלהם נבנות בצורה טבעית. האנשים רק מבצעים את הרצון שניתן מלמעלה. העם היהודי שונה, כי אנחנו צריכים לבנות את עצמנו מעל הרצון האגואיסטי שלנו, בניגוד לו.

אבל בעצם אנחנו האגואיסטים הגדולים ביותר, מפני שעברנו שבירה. כתוצאה מזה, החיבור דורש מאיתנו יגיעה קשה. הבורא אינו מפרגן לנו, אלא הוא נותן לנו הזדמנות רק להתחבר. הוא יוצר תנאים חיצוניים כדי שאנחנו נבצע את התנאי הפנימי, שנתחבר מעל הרצון שלנו.

אם נעשה זאת, יהיה לנו טוב, ואם לא נעשה, יהיה לנו רע. במקרה כזה הוא "יזרוק" אותנו מהארץ. ברור שאם היינו חיים טוב במדינות אחרות, אז כולם היו בורחים מכאן. אבל הבורא שולח לנו צרות ובעיות בכל העולם, ובלית ברירה אנחנו מגיעים לכאן, לארץ ישראל.

ואחר כך הוא מסדר לנו צרות כאן, משלח עלינו אויבים בלי אפשרות לברוח מהם. בסופו של דבר, אף מדינה, אף עם לא ירגישו כלפינו שום אהדה. כל העולם, כולם יתנגדו לנו ולא ירצו שום קשר איתנו. אנחנו נישאר כאן לבד, על פיסת אדמה קטנה, מבודדים, נצורים, כמו מגני המבצר העתיק מצדה. ולא נוכל לעשות כלום.

ואם גם זה לא יעזור, אז כפי שכותב בעל הסולם, יתכן שהבורא שוב יפזר אותנו בכל העולם.

במצבנו הנוכחי לא מגיע לנו לחיות על האדמה הזאת. ובעצם, בכלל אין לנו מקום על פני כדור הארץ, אפילו לא כדי לנדוד.

אז מה לעשות? – אנחנו כעם חייבים להיות דוגמה לכל יתר העמים. אבל אלפי השנים שמפרידות אותנו מבבל העתיקה לא שינו דבר. עלינו להביא לתיקון את החלק הקטן אשר אברהם הפריד מהבבלים. ובמידה שהוא יהיה מתוקן הוא יוכל להשפיע על יתר ה"בבלים", להיות "אור לגויים" ואז כלל בבל תתוקן, כל העולם יגיע לתיקון המיוחל.

לכן, עלינו קודם להגיע לחיבור על פי העיקרון "כאיש אחד בלב אחד", שיהפוך לעיבור הרוחני. ואז יגיע תורו של העיקרון "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", דרגת ה"יניקה", "קטנות". ואחר כך אנחנו נגיע ל"ואהבת לרעך כמוך", מצב "גדלות". מוטל עלינו לעבור את שלושת הדרגות הללו עד גמר התיקון. ואז אנחנו נהפוך לכוהנים כלפי העולם, מה שנקרא "ממלכת כוהנים".

והיום אנחנו נראה כיצד השנאה כלפינו תתרחב מיום ליום.

אפילו העמים שקודם פרגנו לנו או היו ניטראליים, יהפכו לאויבינו. איש לא ירצה לעשות עסקים עימנו ובכלל לא ירצה להכיר בנו. אז אנחנו נרגיש את עצמנו נצורים, מנותקים לגמרי מהעולם. אם לא נשתנה בהתאם לחוקי הטבע או חוקי הבורא שיורדים עכשיו על העולם, אז זה יהיה עתידנו עד מלחמת גוג ומגוג. בעצם, היא מתרחשת גם עכשיו, אבל צפוי לנו השלב החיצוני שלה. והכול בגלל שאנחנו מתעקשים, לא רוצים לתקן את עצמנו ובהתאם לזה גורמים להפעלת החוקים הבלתי מעורערים.

שאלה: האם הסדנאות שאנחנו עושים עם הקהל הרחב תעזורנה לנו?

תשובתי: אם אנחנו מקרבים את לבבות האנשים, "מרככים" אותם מעט, אז אנחנו מיד לוקחים כיוון שונה. העיקר הוא לשנות את הקוטביות ממינוס לפלוס. במילים אחרות, בינתיים לא להפוך את האנשים מדחייה הדדית לחיבור, אלא לפחות לנטייה לחיבור. לפחות כדי שהם יודו בכך שאכן החיבור יכול להיות ההצלה. על ידי זה אנחנו משנים את הכיוון, הופכים אותו ב- 180 מעלות, וזה כבר המון. כי אז האור כבר מאיר עלינו בצורה חיובית.

שאלה: לְמה "השולחנות העגולים" צריכים להביא את העם?

תשובתי: אני מניח שבזכות עבודתנו עם אותם חלקי העם שמוכנים להקשיב לנו, אנחנו נשנה את היחס של האנשים זה לזה. כי כל עם ישראל לא רק ערבים זה לזה, אלא אחים, ולא לעת צרה, אלא בעת שמחה.

ואז אנחנו נראה במו עינינו שבחיבור טמון הכוח שמשנה את הכול, עד כדי כך שהכנסת לא תצטרך לחוקק חוקים חדשים. כי לפי התורה אנחנו לא זקוקים למלך עם הפמליה שלו. בממלכה הרוחנית יש שליטת העם, ופעם זה באמת היה כך. רק כך אפשר לנהל מדינה, בעזרת החיבור השווה בין כולם ברמה שווה, בלי הבדלים ברמות. אז הכוחות המיוחדים מתחילים לפעול. ונקווה שאנחנו נרגיש ונלמד אותם במהירות…

מתוך שיעור על פי עיתון "האומה", 23.06.2014

ידיעות קודמות בנושא:
מלחמה עבור איחוד
יש תקווה!
ארץ שניתנה לנו כמקדמה בשביל התיקון הרוחני

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/f7PBU

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest