דף הבית / קבלה לעם / יהדות וקבלה / חגים ומועדים / הניצחון של מרדכי הנאיבי על המן הדורסני: הסיפור מאחורי מגילת אסתר

הניצחון של מרדכי הנאיבי על המן הדורסני: הסיפור מאחורי מגילת אסתר

איש לא חושב שגישה מפייסת ומאחדת היא שיטה מעשית להצלחה בחיים, אבל מעשיהם של מרדכי היהודי ואסתר המלכה יכולים לשמש השראה למציאות כיום, בה אנו חווים גלי אנטישמיות וחיים בעולם עוין

מי שעוקב בדריכות, ואפילו רק באופן אקראי, אחר החדשות ברחבי העולם, עלול לתהות לרגע האם העולם השתגע. האנטישמיות גואה, החברה מפוצלת, לאומנית ואלימה וכותרות מזוויעות שלא העלנו על דעתנו הפכו לדבר שבשגרה.

ידיעת המחלה, כמו שאומרים, היא כבר חצי מהריפוי. אולם בעידן ה"פייק ניוז", כשחדשות מזויפות מופצות במכוון, ולשמועות ברשתות החברתיות יש יותר השפעה על דעת הקהל מאשר למציאות, "העיר שושן נבוכה", ולא ידוע עם מי הצדק?

עוד בזמן ממלכת פרס לפני כ-2,500 שנה, כל מחנה החזיק בעמדתו וניסה לשכנע את האחרים בצדקת דרכו. כאז כן היום, אין את מי להאשים או להצדיק. על פי חכמת הקבלה, כולם ללא יוצא מן הכלל פועלים מאותם מניעים אגואיסטיים טבעיים, ודורשים לעצמם עוד ועוד תענוגים על חשבון הזולת. האשם היחיד הוא האגואיזם הלא מרוסן, או בשפת המגילה "המן הרשע", הכוח שהולך ופורם את רשת הקשרים בינינו. "המן" הוא שמפריד אותנו איש מרעהו, מונע מאיתנו להקשיב לאחרים ולהתחשב בהם, מדרבן אותנו להתעקש על שלנו ומאיץ בנו להילחם כדי לגבור על האחרים.

כנגדו ניצב "מרדכי", דמות לכאורה צדדית וחלשה, האוצר בתוכו את שיטת החיבור לחיים טובים. מרדכי מזהה את הבלבול ואת המבוכה שאוחזים בתושבי העיר שושן, הוא מבין כי כל עוד רשת הקשרים האנושית מבוססת על אגואיזם, וכל עוד האנשים משועבדים להמן, די בתנודה קלה כדי למוטט את מגדל הקלפים המלאכותי שנבנה.

מרדכי מחליט לפעול וקורא לעם ליישם רק כלל אחד: להתעלות מעל כל הניגודים שמתגלים בין בני האדם. לא לתת להמן לתעתע בנו, לא להשתרך אחר הפיתויים שהוא מציע, אלא להיבנות כחברה מאוחדת מעל כל הפלגים וחילוקי הדעות. שיטת החיבור שבה דגל מרדכי היא למעשה אותה השיטה שמאז ומתמיד ליכדה ללב אחד את העם היהודי – העם הייחודי ששואף לאיחוד.

למי להאמין וממי להתרחק?

המן לא ויתר בקלות למרדכי. הוא דרש להשמיד את כל היהודים ואסר עליהם לממש את דרכו של מרדכי, דרך האיחוד והדאגה לזולת. מדוע? כי גישת מרדכי היהודי מנוגדת לגישתו של המן. משחר בריאת האנושות טמונה ביהודים אותה נטייה לחיים על פי העיקרון "ואהבת לרעך כמוך", וגם אם היא רדומה, היא עדיין קיימת וניתן לעורר אותה.

המן ביקש להרוג את מה ש"יהודי" בנו, את הגישה האומרת שהאושר מצוי רק בקשרי אהבה ואחווה בין בני אדם. כאשר אחשוורוש מאשר להמן להשמיד את היהודים, מרדכי פונה לאסתר ומבקש ממנה להתגייס לעזור בעניין. אסתר משיבה לו: "לך כנוס את כל היהודים". דאג לכך שכולם יתכנסו, יתחברו, יצומו יחד במשך שלושה ימים, ואז אוכל לפנות בשמם אל המלך. במשך שלושה ימים היהודים מתאמצים להתעלות מעל האגו, אך זהו דבר שמעבר לכוחו הפרטי של האדם. אולם, בסופו של דבר, רק בכוח החיבור והאחדות הם מצליחים להינצל.

את סיפור המגילה אפשר לראות מתגשם גם בימינו. די להביט ביהודי העולם כדי להפיק לקח. גישת המן, הדאגה לטובת עצמי בלבד, מביאה עמה תחרות דורסנית, בכל תחום. לכאורה, זה נראה כמתכון מנצח, להגיע להישגים אישיים בחיים ולזכות באושר. גישת מרדכי – המאמץ לחיבור טוב בין אנשים ולאהבת הזולת – אינה ניכרת לעין, אינה נתפסת כגישה יעילה ונחשבת בעידן הנוכחי כנאיבית.

עד כה נראה שהמן מנצח, ובגדול. היהודים בישראל וברחבי העולם מתנהלים בכוח הכסף, בכוח השליטה, בכוח הזרוע. בחברה, בעסקים, בספורט, בתקשורת, בפוליטיקה, בכל מקום בעצם, החזק מנצל את החלש וגורף את כל הקופה לעצמו. בתרבות כוחנית כזו אין ממש מקום לדבר על חיבור ועל אהבת הזולת, שהרי זה נראה תמים מאוד ו"לא שייך" לתקופה.

אולם השיטה לקבלת כל הטוב והאושר נמצאת רק בידינו, העם היהודי. שיטה זו מבוססת על בניית קשר של חיבור ואהבה בין בני אדם. כל עוד אנו מבודדים מהאחרים וכל אחד דואג רק לעצמו, לעולם לא נוכל לזכות בכל הטוב והשפע הקיים. האם במצב כזה יש למין האנושי תקווה לחיים חדשים? כן. בלשון המגילה קוראים לה "אסתר המלכה".

אסתר תופסת את מקומה לאט לאט. בשקט, באופן נסתר. היא מייצגת את הרצון החדש לקשרי חיבור ואהבה שעל היהודים לפתח ביניהם. כרגע אסתר, כשמה כן היא, נמצאת בהסתר. היא לכאורה, לא רלוונטית לימינו. לצערנו הרב, בעולם בכלל, וגם בקרב העם היהודי בפרט, איש לא מאפשר לה למלוך כיום, איש לא חושב שהאחדות היא שיטה מעשית להצלחה בחיים.

אולם, אין מי שיעשה את העבודה במקומנו, היהודים. אנחנו הבאנו לעולם את עקרונות החיבור, הערבות ההדדית והאהבה לזולת. הערכים האלה התפשטו מאיתנו אל כל העולם, ומשום כך אנחנו אלה שצריכים לשמש דוגמה ומופת למימושם בפועל. אם לא נממש את החלק שלנו בפאזל האנושי, העולם ימשיך לצאת נגדנו. בכל פעם נימצא אשמים בדבר זה או אחר, לעתים גם ללא כל סיבה הגיונית נראית לעין, אבל דבר אחד משותף לכל האשמות: כולם קוראים לנו להתעורר ולפעול. גלי אנטישמיות שלא היו כמותם מאז שנות השלושים, קריאות לחרם בינלאומי על ישראל, הרעה ביחס מצד אירופה וארצות הברית – כל האירועים המאיימים האלה תכליתם אחת: לזרז את העם היהודי להתאחד, ובכך לממש את תפקידו ולקדם את המין האנושי אל תכליתו.

"לך כנוס את כל היהודים"

גם כיום יש מקום לציווי המפורסם של אסתר על מרדכי, הפתרון למצבנו הוא איחוד מעל האגו הפרטי. אמנם קשה להאמין במצבנו כיום שמישהו יסכים לוותר על עצמו לטובת האחר, אולם חייבים להחליט ביחד שאנחנו מעדיפים חיבור, איחוד, התחשבות וערבות הדדית – על פני פירוד, שנאה ותחרות דורסנית.

אין ד?י בכך שנתעורר לאחדות רק בעת צרה, עלינו ללמוד להיות מחוברים גם בשגרה. למרות כל הפערים והמחלוקות הלגיטימיות, עלינו ללמוד לפתח קשרים של חיבור ואהבה. כמו אחים שונים במשפחה אחת, כמו פרחים מגוונים בזר אחד. עם מי הצדק בסופו של דבר? עם מי שמוכן לשים בצד את כל הניגודים ולא לבטלם, אלא להתחבר מעליהם.

כעם שאמור לסמל את האיחוד והאהבה, עם שאמור לשמש "אור לגויים", אם נגבש רצון משותף, נספק לעולם דוגמה לחברת מופת שהעולם כה זקוק לה. אף אחד מאיתנו אינו יכול לעשות זאת לבד, אבל ביחד הכול אפשרי. "פורים" הוא המצב שעומד לפנינו. אם "נתלה על העץ" את האגו שמפריד בינינו, ונעלה "על הסוס" את חשיבותה של אהבת הזולת, נוכל לממש את מהותנו הפנימית ונביא לעולם "שמחה וצהלה" באמת.

חג פורים שמח!

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/4E1hA

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest