הניגוד העיקרי

שאלה: לבורא אני מתייחס בכבוד וביראה. הוא גדול, גרנדיוזי בדימוי שלי. ואילו החברים, ה"זולת" שביניהם הוא מתגלה, להיפך, כאילו מורידים את הרף, נראים פחות חשובים. איך לפתור את הבעיה הזאת? איך להעלות בעיניי את החשיבות של ה"חשמל" שכבר מתגלה בתוך הכלי העולמי, האיחוד, על רקע גדלותו של המקור שלו?

תשובתי: חז"ל אומרים, שאסור להראות לילדים שהאהבה שלנו כלפיהם היא חלוטה. זה רק יקלקל אותם. הורים שמראים לילדיהם אהבה ללא גבולות, מביאים את הילדים שלהם ל"עיגולים", במקום ל"יושר", במקום דין, רחמים, במקום צדק. וזה לא טוב.

לכן, אסור לנו סתם לתאר לעצמנו שהבורא הוא טוב ומטיב. הוא מסתיר את עצמו מאחורי יחסים כלפינו מאוד קונקרטיים וקשים, שנראים לנו מאוד לא עדינים עד לאכזריים ממש.

כאן צריכים לקחת בחשבון את שני ה"קצוות", להחזיק בשני הקצוות של אותו המטבע. מצד אחד, הוא טוב ומטיב, ומצד שני, הוא מצטייר כלפיי כרע. אז איך אני יכול לחבר את שני הקצוות המנוגדים הללו?

מטרת הבריאה היא להיטיב לנבראיו. והיא מושגת בהתאם לתיקונים של הנבראים ורק בסוף ההתפתחות. בעל הסולם כותב את זה במאמר "מהות הדת ומטרתה". אם אני מאמץ כזאת גישה, אם אני מממש אותה תוך כדי תהליך החקירה שלי, אז אני מבין למה הכול מסודר בצורה כזאת. אני מבין את הבורא: בדומה לאבא אוהב, הוא צריך מתוך אהבה ללחוץ על הילד כדי לקדם את הילד לטובה.

העניין כאן הוא, דווקא כמה שיותר להבליט את הבעיה, את הניגודיות בין הבורא שהוא טוב ומטיב לבין הצרות של העולם שלנו. כי אני רואה שהצרות רק מתגברות ומחריפות ולוחצות יותר ויותר חזק על האנושות. עד לא מזמן הייתה כאילו תקופה טובה וכולם קיוו לעתיד בהיר וטוב, ל"חלום אמריקאי", אבל היום זה כבר לא משמש כמודל לחיקוי, ועוד מעט נשמח שלא חיים שם…

למה אנחנו צריכים את הניגוד הזה, את הסתירה הזאת? הניגוד הזה נועד דווקא כדי ליצור בי התפצלות פנימית: איך דבר כזה יכול להיות שהכוח של הטבע עצמו, הכוח הטוב והמיטיב, הכוח המוחלט שנמצא למעלה מכל ההגבלות, סוגר אותנו בכאלה אסונות כבדים?

אני מתחיל לבדוק ולחקור את הניגוד (הקונפליקט) הזה ומחפש פתרון לבעיה. נניח, שהבורא לא קיים, כלומר הכול נתון בידי הטבע ואיתו אני צריך להילחם.

אבל למעשה גישה כזאת אינה פותרת את הבעיה. כי הבורא והטבע, זה היינו הך. יוצא, שלא החלפתי שום דבר, עשיתי רק החלפה מילולית, אבל נשארתי מול אותה בעיה לא פתורה. המצב עדיין הולך ונהיה יותר רע ואני בכל מקרה חייב לחפש מוצא.

לכן, בסופו של דבר, אני אוכל לפתור את הקונפליקט הזה רק אם אני אבין, שאני לא צריך לשנות שום דבר אלא רק את עצמי. וכאן זו הנקודה העיקרית, האם אנחנו צריכים לתקן את עצמנו או לא? או שאנחנו משתחווים על ידי כל מיני פעולות פיזיות, פעולות שכתובות, ונחכה שהן יביאו לנו כל טוב, או שאנחנו מתקנים את עצמנו ומזה יהיה לנו טוב, בכלים המתוקנים שלנו.

מתוך שיעור על מאמר ג' מספר "שמעתי", 12.11.2013

ידיעות קודמות בנושא:
הבורא הוא הטוב המוחלט
בפריים – הבורא
לכוון את החשבון אל הבורא

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/BMBHC

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest