דף הבית / כנסים / הנחיצות לאיחוד הבשילה

הנחיצות לאיחוד הבשילה

laitman_2010-11-09-11_6635-70.jpg

כנס הקבלה העולמי במוסקבה, שיעור מס' 1

הסיסמה של הכנס שלנו היא: "העתיד – באיחוד העולם". אני מאוד נרגש מכך, שלאחר שנים רבות, שבמהלכן אני עוסק בחכמת הקבלה, סוף סוף מתחיל להתגלות האיחוד הזה של העולם, וליתר דיוק, הנחיצות באיחוד.

במשך מיליארדי שנות התפתחות העולם שלנו, וכמו כן במהלך אין ספור הפעולות עד להיוולדו, הכל התקדם דווקא לקראת הנקודה הזאת, לנקודת הכרת הנחיצות באיחוד. רק עכשיו היא מתחילה להתעורר, להתגלות, להראות את נחיצותה. ואנחנו איתכם נמצאים במרכז עצמו של ההכרה הזאת.

הכל התחיל מזה, שהכוח היחידי של הטבע, כוח ההשפעה או הבורא, שזה אותו הדבר, החל לפעול, לנבוע, ליצור חומר. תחילה את החומר הרוחני, כלומר את הרצון: רצון לקבל ולהתמלא, רצון להתפתח, רצון להרגיש את עצמו ואת כל מה שמסביב.  הרצון הזה מתפתח תחת השפעת הכוח הראשוני, כוח הטבע. את שלבי ההתפתחות שלו אנחנו לומדים כ-ד' בחינות התפשטות של האור ישר.

כל מטרת ההתפתחות של הנברא, או של הרצון, היא שהוא יהפוך להיות דומה לכל הטבע בהרמוניה מלאה. במילים אחרות, בהידמות ובהשתוות לבורא, בדבקות עם הבורא, מפני שדבקות מושגת על ידי השתוות הצורה. צריך שהחומר, כלומר הרצון, המנוגד וההפוך להאור, ההפוך לתכונת ההשפעה, יעבור בסופו של דבר את כל השלבים האלה של ההתפתחות שלו ויכיר בכך שהמצב הגבוה ביותר והטוב ביותר, זה הידמות והשתוות להאור, הידמות לטבע המושלם, להרמוניה איתו, איחוד עימו.

אך כדי להשיג כזה מצב, חייבים להרגיש תחילה את ההופכיות הגמורה אליו, כלומר להרגיש את עצמך בתכונה ההפוכה והמנוגדת לחלוטין לאור. להרגיש אגואיזם, גסות, להרגיש רצון לחשוב רק על עצמי, את הרגשת ה"אני" בלבד, את חוסר היכולת להרגיש את האחר, לחשוב על האחר אלא אם כן זה למעני, אם זה מביא לי תועלת אישית, אם זה אומר לנצל את האחרים. באופן כזה, בנברא צריכות להתגלות תכונות שיותר מנוגדות להאור.

בעולם שלנו הנברא הזה הוא האדם, שעובר במשך ההיסטוריה כמות עצומה של שלבי התפתחות, עד שמגיע להרגשה, והעיקר להכרה, שהוא לגמרי הפוך ומנוגד לכוח הטבע.

זהו תהליך מאוד מורכב וממושך. במשך מאות אלפי שנים אנחנו הולכים קדימה, וכל פעם האגואיזם מתחזק בתוכנו במקצת. מבחינה חיצונית אנחנו רואים כיצד האדם התפתח בתצורות הסוציאליות שלו, עד שהשיג את המצב הנוכחי.

באופן כללי, האגואיזם הזה, הרצון הזה, כל הזמן דחף אותנו קדימה עד לרגע הזה ממש. והנה עכשיו, בזמן האחרון, אנחנו מתחילים להיווכח בזה, שהאגואיזם הזה, הטבע הזה שלנו, מהווה למעשה את האויב שלנו, האויב היחידי. מפני שבזה שהוא מנתק אותנו זה מזה, הוא למעשה מונע מאיתנו את האפשרות של קיום נורמאלי אפילו ברמה של העולם הגשמי הזה.

אנחנו הופכים ליותר סגורים, אכזריים, מבודדים, מפוחדים, מקבלים עמדות של הגנה ובאופן כזה מונעים מעצמנו חיים נורמאליים, מאבדים את משמעות הקיום עצמו. ובאמת: בשביל מה לחיות? רק כדי להתגונן, להישמר? רק כדי להעמיד את עצמנו במסגרות כלשהן ולהתקיים בהן פרק זמן מסוים בנוחות יחסית ובטחון? וזה הכל?

וכך האדם מרגיש את עצמו בעולם שלנו, שבאותו הזמן, הופך ליותר ויותר אכזרי באופיו. אנחנו בעצמנו עושים אותו כזה, האגואיזם שלנו דוחף אותנו לזה.

כל זה, בסופו של דבר, מתגלה בצורת משבר גדול. במדינות אחדות הוא מורגש יותר, באחרות פחות, אך הוא מבשיל. כמה שלא נסתיר אותו, אנחנו לא יכולים לעשות איתו שום דבר. הוא מתגלה בכלכלה, במבנה הסוציאלי, בנפילת תפקיד המשפחה ובכל הבעיות שמתעוררות אצלנו בחברה: משבר החינוך, סמים, טרור וכולי. בכל תחומי העשיה המעשית האדם נתקל באין סוף משברים, אך בסופו של דבר, זה המשבר של ההופכיות והניגודיות שלנו להטבע. וטבעי שרק במהות הזאת הוא יכול להיות מתוקן.

אין שום דרך אחר לתקנו. אנחנו רואים, כיצד מנהיגי המדינות מנסים, וכיצד כל השליטים ואפילו הרודנים לא יכולים לעשות דבר, גם לא בעזרת הכסף והצבא, שנמצאים ברשותם. העולם בכל מקרה ללא רחם הולך לקראת פירוד גדול. כוח השלטון עדיין מנסה להחזיק את העולם במסגרות הקודמות, אך כבר לא מסוגל לכך.

שיעור מס' 1 בכנס במוסקבה, 10.06.2011

ידיעות קודמות בנושא:
העולם מוכן לשמוע
גירושין נוסח בבל
יציאה ממבוך הייסורים

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/fDAfc

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest