הנחיות לניהול שולחנות עגולים – חלק ג'

שלבים של שולחנות עגולים

הערה: לפני השימוש בשיטה של שולחן עגול צריך לערוך סדנה. המטרה שלה היא יצירת אווירה חמה ובטוחה, העלאת החשיבות של הדיון עצמו וחשיבות של המשתתפים.

תגובתי: אכן זה מאוד חשוב. אנחנו הרי לוקחים אנשים אגואיסטיים פשוטים, שמנסים לפתור איזו בעיה מנקודת מבט אגואיסטית ועלינו לשכנע אותם שהם יכולים לפתור את הבעיה רק אם הם מאוחדים באופן אינטגרלי ביניהם, למעלה מהאגואיזם שלהם.

העיקר, זו הבעיה עצמה ולא מי שפותר אותה, מפני שבתהליך הזה משתתפים כולם. על המשתתפים להשיג פתרון משותף, מפני שדווקא הוא הנכון, ולא איזה פתרון אישי, עד כמה שיהיה גאוני, הוא לא יראה. במילים אחרות, לפני שמקבלים איזו החלטה, פתרון, חשוב להתחבר רגשית.

הערה: השלב השני: כל משתתף במעגל עורך בירור עצמי, עד כמה הוא מוכן להשתתף בחיזוק הקשר של כל הקבוצה.

השלב השלישי, זו הרגשת אחדות וקשר בין המשתתפים. אפילו אם עדיין לא השגתי זאת, באופן מלאכותי אני מראה את זה לכל השאר. הם הרי לא יודעים שאני משחק.

השלב הרביעי: כל אחד לפי כישוריו ויכולתו מנסה לדבר על  התועלת של האיחוד, של הקשר ההדדי, מפני שכל אחד בנפרד לא היה מצליח להשיג תוצאות ולפתור את הבעיה שניצבת לפנינו.

תגובתי: הדבר העיקרי זו הסכמה של כולם לכך שדווקא פתרון משותף הוא היחיד שיהיה נכון.

שאלה: והשלב החמישי, במצב שהרגשות מתמלאים, לגשת לדיון ישיר בנושא ובפתרון הבעיות לפי שיטת השולחן העגול. זה ההבדל בין השיטה האינטגרלית לשאר השיטות, מפני ששם ניגשים מיד לפתרון של איזו שאלה, מבלי להסדיר קודם את הקשר. ובלעדיו אי אפשר. מה אתה חושב, כמה זמן יכול התהליך הזה לקחת, האם אפשר לכוון את עצמנו כך בחצי שעה?

תשובתי: אני בספק! אני לא מתאר לעצמי, שאפשר לעשות זאת תוך כמה חודשים, אבל צריך לשאוף לזה. צריך לעבוד על זה. תלוי על מה אנשים מדברים, על איזה נושא, באיזה מצב הם נמצאים מלכתחילה.

נניח, שאלה כירורגים, שעשו ניתוחים רבים, אבל עכשיו נמצא לפניהם מטופל עם בעיה שנראית בלתי פתירה, הם מגיעים למסקנות מצערות בקשר לניסיונות הקודמים שלהם לפתור אותה באופן עצמאי, אז הם מבינים שרק אם הם עושים סיעור מוחות משותף, הם ככל הנראה, יוכלו למצוא פתרון חדש.

מתוך תוכנית טלוויזיה "מיומנויות ניהול", 09.07.2020