הנהגת האנושות

שאלה: האם אפשר לומר, שבמוקדם או במאוחר, האדם יבין ש"קרח", "צרעת" וכל שאר הדברים עליהם מדובר בתורה, אלו הן התכונות הפנימיות שלו?

תשובתי: ספק אם מסות (המונים) גדולות יכולות לתפוס את זה בצורה נכונה, אבל אינדיבידואלים (אנשים יחידים) מסוגלים לשנות בצורה כזאת את עצמם. אבל עם ההמונים זה קורה בצורה הרבה יותר פשוטה, מפני שהטבע משנה אותם והם אפילו לא מרגישים שהם משתנים. איך הם חיים בצורה רגילה? היום אני חושב כך ואתמול אני אפילו לא זוכר מה חשבתי. לאדם פרטי קשה מאוד להרים את ההמונים, מפני שיש לו יחס מיוחד אליהם, אגו מיוחד.

שאלה: כלומר, חסרים לנו אנשים פרטיים כדי להרים את העם?

תשובתי: לא. ההמונים מנוהלים באופן מוחלט ומשתנים בהתאם לאותם הכוחות שנמצאים בהם. הם לא עוסקים בחקר התהליך. אצל אינדיבידואלים (אנשים יחידים) ישנם מצבים של שלשום, אתמול, היום ומחר, מפני שטמונה בהם מערכת של הערכה פנימית, בירור של המתרחש. הם מהווים את החלק של הראש של הנשמה הכללית, ולכן יש להם מחשבה, כיוון, תיאום עם הבורא. הם דואגים לזה וצריכים לספוג הכול לתוכם, לקלוט, להסכים עם התהליך המתרחש. לאחר שזה ייעשה, כל מה שהם הבינו, תפסו, תיאמו בתוכם עם הבורא, דווקא על פני המצב של אתמול, היום, מחר, הכול עובר למטה להמונים, מהראש לגוף.

ואילו ההמונים לא מרגישים שהם משתנים: אנחנו כאלה וזהו. אין להם הבנה של אתמול, היום, מחר, בירור של המצבים הפנימיים שלהם, של התנועה האבולוציונית קדימה. הם לא מרגישים את זה, מפני שהם נמצאים בדרגה בהמית, ובהמה, כפי שאנחנו יודעים, פשוט קשורה לאותו זמן ומצב שבה היא קיימת, אין לה בעיות. פרה שרועה היום באחו, לא נבדלת בשום דבר מפרה שרעתה באחו לפני 500 שנה. ואילו בן אדם שחי לפני 500 שנה ובן אדם שחי היום, בכל זאת יש הבדל.

יחד עם זאת, נאבדת התחושה של הקיום שלנו, בני האדם, מלפני 1,000 שנה, היא לא קיימת בנו. האירועים שעברנו נמצאים בתוכנו, אבל נסתרים בגלגולי הנשמות. לכן ההמונים יתפסו הכול באופן טבעי לגמרי, מבלי להשוות לדבר: "עכשיו אני חושב ככה". ההבדל בין ההמונים לחלק הראש, האדם, הוא שהאדם כביכול משוטט בכל ציר הזמן: מעניינים אותו גם פלאונטולוגיה, גם זואולוגיה, גם ביולוגיה, גם חכמת הקבלה, גם העתיד וכל השאר.

שאלה: ואם החלק של הראש ירגיש שמה שנאמר בתורה מתרחש בתוכו, מה יהיה עם ההמונים?

תשובתי: ההמונים יקבלו את כל זה באופן טבעי. פתאום ייווצרו אצלם יחסים אחרים לגמרי זה עם זה: "להשפיע, למה לא? אני רואה שזה מועיל ונחוץ, כלומר ככה צריך לחיות". הם לא עובדים עם האגו. המחשבות וההרגשות הללו פשוט משתכנים בלבבות ובשׂכל שלהם, והם מבצעים אותם.

הערה: אנשים מאושרים…

תשובתי: החפץ הכי מאושר בעולם זו האבן, שלא צריכה כלום, היא שוכבת לה שם על הדרך. כי מי שמוסיף דעת, מוסיף מכאוב.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "סודות הספר הנצחי", 27.5.2015