ה"מתאם" לחיבור עם האור

"ואלה הם דברי רבי אלעזר ברבי שמעון באמרו העולם נידון אחר רובו וכו', שכוונתו על תפקיד האומה הישראלית להכשיר את העולם להזדככות מסוימת עד שיהיו ראויים לקבל עליהם את עבודתו ית' לא פחות משהיו ישראל עצמם ראויים בעת קבלת התורה."

לא נכון לתאר לעצמנו את ה"עולם" כרצון לקבל שלא מסוגל לעשות תנועות מצידו. זה לא כך.

פשוט חלק מישראל בעולם דומה לראש ה"פרצוף", לשלושת ה"ספירות" הראשונות (ג"ר) – הוא חייב לפעול בתור "מתאם" בין האור לרצון קבל.

ה"פרצוף" מתחלק לחמישה חלקים: "כתר", "חכמה", "בינה", "זעיר אנפין" ו"מלכות". בכלים של "כתר", "חכמה" ו"בינה" שוכן אור והם תואמים לו. בהיותם מהווים את אותו הרצון לקבל הם מכילים את האור, עושים איתו "זווג דהכאה" ומוסרים אותו לכלים דקבלה – ל"זעיר אנפין" ו"מלכות" (זו"ן).

באופן כזה לא ניתן להסתדר ללא הכלים של "כתר", "חכמה" ו"בינה". הם מהווים את חוליית המעבר והם חשובים מאוד – הרי בלעדיהם הקשר היה מתנתק. ומצד שני, מטרת התהליך היא דווקא הכלים של זו"ן, שעבודתם היא להעלות בקשה לתיקון (מ"ן) לכלים דהשפעה (ג"ר), להתכלל בהם, להצטרף אליהם.

כך, בצורה הדדית שני החלקים האלה עוזרים זה לזה. זו"ן עוזרים לכלים של ג"ר לממש את תפקידם כחוליית מעבר, והג"ר מסייעים לכלים של זו"ן להתעורר ומביאים להם את שיטת התיקון הדרושה לכלים דקבלה כדי להתחבר, להתכלל עם הכלים של ג"ר. בכך "אומות העולם" – אלה שאין להם את ניצוץ ההשפעה – מבצעים עבודה גדולה, כשהם מתחברים לכלים של ג' הספירות הראשונות.

אותו הדבר קורה איתנו: כיצד היינו מושכים את האורות אם לא היינו מתחברים לרבי שמעון, לבעל הסולם, לרב"ש ולשאר המקובלים הגדולים, ובמילים אחרות, ל"פרצופים", ל"ספירות", ולמדרגות הרוחניות? אנחנו מתקשרים אליהם כדי לקבל מהם כוחות, שהם יעבדו עלינו ויאחדו אותנו. כשאני קורא את הטקסט הקבלי אני משתדל להתחבר למחבר שלו, הרי הוא בשבילי העליון ודרכו זורם הקשר שלי עם האור. מדובר לא על איש זה אור אחר, שהיה חי פעם, אני רוצה להתחבר עם מקור האור ואני נמשך לחוליית המעבר, למנגנון הרוחני שדרכו נמשך אותו הקשר.

כשאני אפתח את הכלים הרוחניים שלי יחד עם ה"מסך", כשאני אוכל ליצור קשר עם העולם הרוחני אז אני אראה את המקובל בצורתו הרוחנית – כ"פרצוף". ועכשיו הוא בשבילי, מחבר המאמר או מחבר הספר. בכך טמונה הייחודיות של העולם שלנו: כאן אנחנו יכולים להשתמש בטקסטים כשאנחנו עדיין לא מבינים אותם באמת וליצור קשר עם הרוחניות דרך אביזרים חיצוניים כאלו. המקובל מזמין אותי, דואג לי, ואני משתדל להחזיק בו ובכך אנחנו גם נמצאים ביחסים של ערבות.

מה שנוגע ל"אומות העולם", גם אליהם התיקון לא יגיע ברגע אחד. תפקידם הוא להצטרף, לעזור, להתכלל בכלי ג"ר. וזוהי עבודה רצינית מאוד שבזכותה מתגלה בהם ה"חכמה". כל האור מתגלה דווקא על ידם.

ואף על פי שלפי הערך ההפוך בין האורות לכלים, בהתחלה הוא מתגלה רק בכלים של ג"ר – זה רק בינתיים, בדרך לגמר התיקון. ולאחר מכן הכול מתמלא באור אחד פשוט, כמו שכתוב "והכל יידעו אותי למקטנם ועד גדלם". ולא יישאר אפילו גרגר של רצון שלא יקבל מילוי שלם. וכיוון שכל הגרגירים כלולים זה בזה, כל אחד מהם, כל נשמה פרטית משיגה אין סוף.

מתוך מאמר ה"ערבות", בעל הסולם

ידיעות קודמות בנושא:
ערבות, זה פשוט
את מי להאשים?
מערכת הזרקת האור

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/N2c0W

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest