דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / המתאם ביני לבין הבורא

המתאם ביני לבין הבורא

שאלה: מה עוזר לאדם, מלבד תפילה, "לחתוך לגזרים" פעם אחר פעם את האגו שלו?

תשובה: השאלה עצמה היא לא נכונה. אין שום אמצעים חוץ מתפילה. תפילה, היא הסיום של כל השלבים הנכונים של הבדיקה, כשמתברר שאין לי יותר על מה לסמוך מכיוון שאני זה נברא, אני הוא תוצאה של הכוחות העליונים. והדבר היחידי שנשאר לי זה לפנות למקור, מהיכן שהכול משתלשל לתוכי. למקור ששולט בי במאה אחוז.

חוקי המערכת הם בלתי ניתנים לשינוי. ואם אני זה הנגזרת, אז מה אני יכול לעשות? המוח שלי רק עוזר לי להבין שאני מופעל. ומכאן הוא יכול לתת לי עצה פרקטית: "תפנה לבורא".

זהו. אילו עוד אפשרויות יכולות להיות? מהומות וחיכוכים בינינו לא יעזרו, אלא להיפך, ישברו את המערכת הכללית, וגם זה רק בעינינו. משום שלמעשה, איננו מורידים דבר וגם לא מוסיפים, אנחנו פשוט לא מבצעים את הפעולה היחידה שניתנה לנו בכל העולם הגשמי הזה.

אז בואו נפסיק להתנהג כמו שוורים שנתפסו בקרניהם ונחשוב מה אנחנו באמת יכולים לעשות. מכל השאר הדברים, כך או אחרת, לא ייצא כלום. נשארת רק התפילה.

אבל מה צריכה להיות צורת התפילה? איך להעלות את הבקשה הזאת על תיקון ה"מלכות", שרוצה לרכוש את תכונת ה"בינה"? על זה אנחנו צריכים לעבוד. אם כבר יש כוח שפועל במערכת ההפעלה, צריך להפעיל אותו. ולי, למטה, יש אפשרות כזאת – לעורר, לקרוא לכוח הזה במידת הרצון של דרגת ה"אדם" שבי.

ולהיפך, אם אני לא מעורר אותו, אני לא קשור איתו ואני נשאר בדרגת "בהמה". במקרה כזה הוא פועל עליי ישירות, מלמעלה למטה, בלי ההשתתפות מצידי.

כדי שאני אוכל להגיע לשאלה הנכונה ולהעלות את הבקשה שלי, ניתנה לי ה"נקודה שבלב". אבל קודם כל אני צריך לעשות בדיקה ולהכין את כל הנדרש, לברר מה תלוי בי ומה לא, איפה אני נמצא, איך לארגן את הבקשה שלי כדי שהיא תגיע ליעד ותשפיע.

הרי מי שמוביל אותי, זו מערכת חוקים שאינם ניתנים לשינוי, נטולים שכל ורגש. אפילו אם תעמוד על הראש לפניה, זה לא יעזור. וזה אומר, שאני צריך לבנות בצורה נכונה את המבנה שלי, שנקרא "הוויה" מלמטה למעלה, בתוך עשר ספירות של "אור חוזר". ואפילו שאני צועק עוד לפי שהבנתי את כל המנגנונים של מה שמתרחש, בכל זאת, בצעקה שלי הכול חייב להיות מסודר בצורה נכונה.

ולשם כך, האור העליון נותן לי את הסביבה, שמסוגלת בצורה נכונה לבנות את הצעקה שלי. אם אני מתייחס לקבוצה כמו לכלי מוכן שמעביר דרכו את הצעקה הלא ברורה שלי, שבנויה מרצון, אך עדיין ללא צורה, כמו של "תינוק", אז הצעקה הזאת מקבלת צורה נכונה שמאפשרת לה להגיע עד השורש, הכוח שפועל בבריאה.

ובתגובה לכך, הכוח הזה יורד אליי, שוב, דרך הסביבה. כי אחרת אני לא אהיה מוכן לקבל את האור הזה, והוא פשוט "ישרוף" אותי. האור העליון משפיע דווקא על הקשר שלי עם החברים, באותה מידה שאני נאמן להם. הוא משפיע במקום החיבור שלנו, בהתאם אליו, מכיוון שרק שם אני מותאם אליו.

אז מצידי צריכה להיות בקשה שעוברת דרך הסביבה, שמאפשרת לכך שישמעו אותה, ומצד הבורא האור גם מגיע דרך הסביבה, מתאים את עצמו אליי, כדי שאני אוכל לקבל אותו, להרגיש ולהבין.

יוצא, שהסביבה היא מתאם דו-צדדי והדדי, מתאם ביני לבין הבורא. הכול מתרחש בתוך המערכת הזאת שנקראת "קבוצה", "עם", או יותר נכון, נשמה אחת.

מתוך שיעור לפי מאמר "ערבות", 22.04.2013

ידיעות קודמות בנושא:
תפילה שמגיעה עד השמיים
צוברים פרוטה אחר פרוטה בקופת התפילה
מסנן בדרך לבורא

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/mAOkR

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest