המשימה של הבכורים, הלויים והכוהנים

"מלאתך ודמעך לא תאחר בכור בניך תתן לי: כן תעשה לשדך לצאנך שבעת ימים יהיה עם אמו ביום השמיני תתן לי." (תורה, ספר "שמות", פרשת "משפטים", פרק כ"ב, פסוקים כ"ח – כ"ט).

בעבר, המשפחות היו מרובות ילדים, ולבנים הבכורים הוקדש חינוך מיוחד: לימדו אותם, הכינו אותם לחיים העתידיים.

לתת את הבכור לבורא, זה אומר, להקדיש אותו בכוונה של השתוקקות לבורא. את הבן הבכור מסרו ללויים ולכוהנים ששירתו בכל רחבי הארץ, בכך שעסקו רק בחינוך העם, בארגונו, וכולי. בקשר הזה נוצר הצורך לשרת ולהאכיל אותם, כדי שהם בתורם ישרתו ויאכילו את העם. זה היה סוג של מבנה מדיני.

הם היו רופאים, שופטים, מורים ומחנכים, כלומר צוות עובדים ששירת את העם. לכן כל משפחה נתנה ללויים ולכוהנים מעשר או בכורים והם חיו מזה ויכלו ללמד ולחנך את העם. לא היה להם שום דבר משלהם.

במה זה היה טוב? הם לא יכלו לצבור הון ועושר. אתם מתארים את הפקידים ועובדי הציבור הנוכחיים, שאין להם שום דבר משלהם, אלא הם מתקיימים רק ממה שהם מקבלים מהעם? לא רע!

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 27.05.2013

ידיעות קודמות בנושא:
שופטים ונשיאים
משרתי העם
חברה עתידנית בעולם קדמוני